– |אורי, שלום. אורי אתה שומע אותי? |אורי, אורי? כן, אני שומע אותך. |אני שומע אותך, כן. גם אנחנו כאן מופתעים |ממה שקרה בניגוד לכל הספקולציות וההשערות |האורחים ניצחו. כל מה שנשאר לנו |זה להסתכל על לוח התוצאות ולראות 2:5 למכבי. |אני אנסה לראיין את אחד מגיבורי הניצחון. מגיבורי השבת. |הנה ציון, ציון. שלום לך, אתה גם גיבור המחזור |גם גיבור השבת איך אתה יכול להסביר את הניצחון שלכם? |תראה, פשוט… |פשוט שיחקנו טוב |סליחה, אתה יכול לחזור על זה עוד פעם? |תראה, פשוט שיחקנו טוב |זהו? פשוט שיחקתם טוב? -כן |שיחקתם טוב? -כן. -זהו? |זהו? שיחקתם טוב? -כן |זה הכול, שיחקתם טוב? -כן, שיחקנו טוב |זה הכול, שיחקתם טוב? -כן |אני יכול ללכת להתלבש? |

|תראו… |יכול להיות שאמרתי כמה דברים |שאולי מישהו היה יכול…או נדמה היה לו |שהוא היה יכול |לפרש בצורה שיכול להיות שלא… |כל אחד היה מפרש את הדברים |שלכאורה, נאמרו או שלכאורה מתפרשים |מתוך מה שאולי נאמר |וייתכן שמישהו היה יכול אפילו להיפגע מדברים מסויימים |שלכאורה נדמה לו שנאמרו |אולי אפילו דברים שלכאורה ייתכן שאני אמרתי |דברים שמתוכם אולי משתמעים |נימה או טון שעשויים במקרים מסויימים |ומתחשב במה שנאמר |הן בהקדמה למה שנאמר |והן ובהקשר הכללי למה שנאמר |להתפרש לכאורה כפגיעה |במי שלכאורה כלפיו |כוונו הדברים ש… |שלכאורה נאמרו |אני רוצה לחזור ולהדגיש |שאין ולא הייתה כל כוונה |גם במה שנאמר וגם במה שלכאורה נאמר |לפגוע או לרמוז לפגיעה |בכבודו, בדעותיו או באמונותיו |של מי שלכאורה בו הדברים מורים |אני רוצה לנצל את ההזדמנות הזאת |ולהתנצל על שאמרתי |או לפחות על מה שלכאורה |עשוי היה להתפרש מתוך |מה שלכאורה רציתי להגיד |ולא אמרתי |

אני לוקח כרטיס של קולנוע. אני גוזר אותו לחוטים ו… |סורג אותו לכובע צמר. |אני לוקח את הכובע צמר, שם במחבת, אבל לא מטגן. |אני רק מראה שאפשר. |אחרי זה אני לוקח את הכובע צמר, |מקווצ’ץ’ אותו, מקווצ’ץ’ אותו, מקווצ’ץ’ אותו לכדור קטן, |שם אותו על קונוס של גלידה. אבל לא אוכל. רק מראה שאפשר. |הרבה אנשים אמרו לי שיש פה בסיס למשהו מאוד גדול. |שיש פה מוטיב שיכול להוות משיכה להרבה אנשים. |להרבה אנשים. |שעל הבסיס של הדבר הזה אני יכול להקים איזשהו עסק ענק או מפלגה. |אבל אני, אני, ואני יודע שזה יפתיע אתכם, |אני מסרב ללכת על הפרוייקט כזה. |ולמה? כי אני רק רוצה להראות שאפשר. לא יותר. |אני מראה, והולך. |מאפשר, מסתלק. זהו. |זה… זה התפקיד שלי, או מה שאומרים העבודה, הייעוד. |דרך אגב, אני לא דור ראשון. אבא שלי… |אבא שלי היה… עבד בזה לפניי. וסבא שלי, אנחנו פרסים במשפחה. |סבא שלי עוד היה מראה שאפשר במאה הקודמת. |דוד שלי, יש לי דוד שאומר שאם סבא שלו היה מראה שאפשר אז |הרבה דברים לא היו קורים היום. לא היו קורים היום. |בגלל זה כל העניין הזה של מפלגה, עסק, זה בניגוד גמור. |למה שאני בפעולה כל כך קטנה, כל כך בהירה, מנסה לגלם. |וגם לא… לא לגלם ממש. לא לגלם ממש. |רק להראות שאפשר. |אני מקווה שלא בלבלתי אתכם. |קודם כל, עם הרעיון הזה של להראות שאפשר זה דבר… |בפני עצמו. וגם עם המונח הזה, “מראה שאפשר”. |הרי זה…מונח קצת חסר, קצת חסר. |מראה שאפשר מה, סטייל. |אני מקווה גם שלא בלבלתי אתכם |עם אבא שלי וסבא שלי ודוד שלי שמה. |את מי זה מעניין. |אבל מעבר לכל הדברים האלה, |אני מקווה שלא הבכתי אתכם עם משהו לא ברור, |שאתם לא שואלים את עצמכם אם זה נחוץ, ולמה. כי אני, |אני כשלעצמי נקי. אני את שלי אמרתי. |אבל שוב, אבל שוב, אני מקווה שזה לא התנגש לכם עם שום דבר, |עם שום ציפייה שהייתה לכם ממני, כי באמת אני, אני… |לא רוצה שום דבר שיצרום לי. לא, שום דבר, שום דבר שיעצבן. |אלא באמת רק להראות שאפשר. |

אני שונא שמשקרים לי, שונא שמשקרים לי, ||שונא שמטעים אנשים. |ביצה קשה. היא לא קשה, נכון? היא צמיגית. |וביצה רכה, היא לא רכה אלא נוזלית. |אז למה שלא יגידו את האמת בפנים? |למה שלא יבואו ויגידו? למה שלא ייתנו את זה כמו שצריך? |זה ביצה קשה? לא. |מה קשה בה? אני עושה לה בההה! היא נמעכת. מה קשה בה? |היא יותר רכה מכורסת גום אוויר. |ישבתם פעם על ביצה קשה? |לא ישבתם, אז אני ישבתי, |ואני אומר לכם שהיא יותר רכה מכורסת גום אוויר, טוב? |בדקתי. |ואל תגידו לי שהיא קשה יחסית. |מה זה ביצה קשה יחסית? הביצה צמיגית. |אחרי זה ילדים גדלים עם המושגים האלה, |וזה מעוות את ההגדרות. בא ילד ומתלונן שקשה לו |וכולם קופצים ורצים לפסיכולוגים |ומבזבזים כסף ורגשי אשמה ופנימיה בשוויץ. |הילד אמר שקשה לו. איזה קשה לו? |הוא בסך הכל התכוון שצמיגי לו. בסך הכל צמיגי לו. |ובינינו, למי לא צמיגי? לכולנו צמיגי, לכולנו. |ולא שאין כאלה שקשה להם, יש, אבל זה מקרים נדירים. |לרוב האנשים צמיגי. אני גם בטירונות, בטירונות, |טירונים היו באים למפקד ואומרים לו, |”המפקד, קשה לי”. לא היה מתייחס, לא היה מתייחס. |אני הייתי בא למפקד, אומר לו, “המפקד, צמיגי לי”, |ישר היה משחרר אותי. החבר’ה היו משתגעים. |”אבל איך עשית את זה, איך? איך, איך הוא שחרר אותך?” |”הוא הרי בן אדם כל כך קשה”. |לא קשה, אמרתי להם, צמיגי. |המפקד הוא בן אדם צמיגי. |עוד דוגמאות? בבקשה. |הגרעין הקשה של החיזבוללה, למה לא תופסים אותם? |כי התיאור הוא לא נכון. לחיזבוללה יש גרעין צמיגי. |שנה הסתובבתי בלבנון בתפקיד וחיפשתי את הגרעין הקשה שלהם. |שאלתי פה. שאלתי שם. |”סליחה, ראית אולי את הגרעין הקשה של החיזבוללה?” |צחקו ממני כל הלבנונים. צחקו עליי ועל מדינת ישראל. |בקיצור, אני מציע שיתחילו לעשות מחדש סדר המילים, |בתיאורים, ושיתחילו מהביצה, כי היא לא קשה. |

ועכשיו אני מציע שנרגע מעט ||עם קרן מור וחבריה |אני העפתי מבט… אני העפתי מבט … |לא… אני…אני… |רבותיי, |רבותיי, |רבותיי. |אני שמח להתחיל את ישיבת הממשלה הראשונה |ונתחיל בדקה דומייה |מה?… |מה?… |לכבוד מה? |כללי |תודה |אני רוצה |לברך את כולכם, |ותיקים כחדשים. |אני שמח לקדם בברכה |את חאלד חאלד |השר הערבי הראשון של מדינת ישראל |חאלד ברוך הבא או כמו שאומרים אצלכם, |אהלן וסהלן -אהלן וסהלן |אהלן וסהלן, חאלד -אהלן, אהלן. |אהלן, -שיהיה לך מברוק |חברים, חברים, |חברים, -שוקראן. |הלילה עוד ארוך ויש לנו מדינה על הראש |חאלד |תעשה טובה, |תכין איזה… קפה לחבר’ה |חאלד, אבל תעשה טובה שיהיה שחור שחור |כמו שעושים אצלכם שם ב… |בכפר, בכפר. |ו… |שאנחנו גומרים תעביר פה איזה ויץ’ |המקום הזה תמיד נראה כמו דיר חזירים. |אחרי כל ישיבה אתה עוד תלמד |בחייאת רק חאלד, תביא איזה משמשים קצת מהכפר |איך אומרים אצלכם? איך אומרים אה… |מישמש פיל בוכרא, מישמש פיל בוכרא -בוכרא פיל מישמש. |

סליחה, ||סליחה, סליחה, |אתה ערבי? |למה אתה שואל? -זה בסדר, לא צריך לפחד. |אני, קוראים לי עמוס גולן, אני גר פה בבניין. |נעים מאוד. -נעים מאוד. |מה שמך? -נעים מחמוד. |למה אתה שואל? -כמה זמן אתה עובד פה, מוחמד? |ככה לא הרבה, כמה ימים. |אני לוקח את הפחים של הזבל ושם אותם בכביש. |ואחרי זה בא אוטו זבל, לוקח את הזבל, |אני לוקח את הפחים, מחזיר את זה לחדר של הזבל. |אחרי זה זה מתמלא בזבל, ואני בבוקר, לוקח את הזבל |ושם את זה ב… -אני אגיד לך את האמת, מוחמד, |לא נעים לי, אני פשוט… |אתה יודע, בתקופה האחרונה כולם מדברים על שלום |ועל דו קיום בין יהודים לערבים ו… |חשבתי שאם חושבים על זה בעצם |איפה הדו קיום בחיי היומיום של כל אחד מאיתנו? |אתה מבין? אני לא פוגש ערבים, אני לא עובד עם ערבים, |אין לי חברים ערבים. אתה יודע מה, אני חייב… |לא נעים לי, אבל אני חייב להגיד לך |שאני חושב שלא ראיתי בשנים האחרונות ערבים, |אולי רק בטלוויזיה. |ואני מאוד מעריך את ה… את התרבות שלכם, |את התרבות האוריינטלית לבנטינית, מאוד מעריך. |”אלף לילה ולילה”, כל הדברים האלה. |סלאח א-דין, |ראשדי, סורמלו, מאוד מעריך. |זהו. חשבתי… כשראיתי אותך עובד פה מאחורה, אמרתי לעצמי |הנה, עמוס, הנה הזדמנות שלך. |סחתיין. |טוב, אני מאוד שמח שנפגשנו ודיברנו. לא צריך לפחד, זה בסדר. |להתראות, אחי. |יופי. |סליחה, סליחה, |אתה דתי ימני לאומני. -מה? |אתה דתי ימני לאומני ? |בסדר, לא צריך לפחד. |שמי עמוס גולן, אני גר פה בבניין. |נעים מאוד. |נעים מאוד. |מה שמך? -אילן, אילן שם טוב. |אתה גר פה בסביבה, יגאל? |לא, אני גר ליד… למה? |בסדר, לא צריך לפחד. |פשוט אני אגיד לך, לא נעים לי, יגאל… -אילן. |אבל אתה יודע, בזמן האחרון מדברים על אחדות בעם |ואתה יודע, חשבתי לעצמי שאם חושבים על זה |אז בעצם איפה האחדות הזאת? |כאילו, איך אחדות הזאת באה לידי ביטוי |בחיי היומיום של כל אחד מאיתנו? |ולא נעים לי להגיד לך, אבל… |תראה, לא יוצא לי לפגוש דתיים ימנים לאומניים, |אין לי חברים דתיים ימנים לאומניים, |אני גם לא עובד עם דתיים ימנים לאומניים. |לא נעים לי, |אבל למען האמת, |אני חושב שב-10 השנים האחרונות |לא ראיתי דתיים ימנים לאומניים פנים אל פנים, אולי רק בטלוויזיה |ואני דווקא מאוד בעניין הזה של הרמב”ם, הרמב”ן, |”הבל הבלים הכל הבל”, “דברי חכמים בנחת נשמעים” כל זה. |כולנו למדנו תושב”ע. |זהו. למען האמת אני גם מאוד מעריך את הדרך שבחרתם בה. |מסורת, |ערכים. |זהו, אז איך שיצאתי מפה וראיתי אותך, אז אמרתי לעצמי, |עמוס, הנה ההזדמנות שלך. |אני יכול לשאול אותך שאלה שאולי תפתיע אותך? |כן, בבקשה. בטח. |תגיד, אתה דפוק בשכל? |סליחה, סליחה. |דוסוידניה. |רגע, חכה רגע. דוסוידניה |רגע, בוריס. בוריס, בוא רגע. |הלו, אני מדבר אליך. | דו קיום, פלורליזם, החמישייה הקאמרית

ג’ולי? היי, זאת אני. תגידי, אני שכחתי אצלך את הסיגריות? ||לא. טוב, ביי. |שלום, זאת המרפאה של דוקטור קוטוב? |מדברת רונית בר-לב, הייתי אצלכם לפני שעתיים בערך |ושכחתי קופסת סיגריות. פרלמנט. |כן, תודה. |לא |טוב, תודה. |הריבוע הכחול… |שלום, זה יעקב? |שלום, אני עשיתי אצלכם הבוקר קניות בסביבות השעה תשע בבוקר |ואני שכחתי קופסת סיגריות… פרלמנט |אהה, הכי רחוקה הקיצונית. הקופה ליד הדלת. |לא, רוסייה. |אז, אז, אז אולי היא התחלפה? |אז, יכול להיות שהיא לקחה את זה. |למה שלא באמת תתקשרו אליה הביתה, לברר? |את יודעת מה, אני יכול להיות אני הייתי במחלקה של הבשרים |ו… יכול להיות, אני התכופפתי. |אז, תרוצי תבדקי. |פרלמנט. |לא. אתם לא יודעים מה שנעשה אצלכם. |מוניות? מוניות הארי? שלום. |אני נסעתי איתכם הבוקר, ואני שכחתי במונית אצלכם |קופסת סיגריות… פרלמנט |ואני רציתי… דרום. |אז אולי אתם יכולים לברר בקשר? |אוקיי, אני רושמת. |מיכאל… זה לא כותב לי שנייה, טוב? |הלו? אני אזכור. מיכאל אשר |חמש שש, שש שש, שש שבע שמונה, תודה. |שלום, זה משפחת אשר? |אפשר לדבר עם מר מיכאל אשר? |מה, מתי הוא יהיה? |בלילה? |מה, אחרי חצות? |את יכולה בבקשה… |תמסרי לו בבקשה, שהתקשרה רונית בר-לב… |הטלפון שלי זה, ארבע חמש, שמונה שבע, תשע שש |ואני שכחתי אצלו במונית קופסת סיגריות פרלמנט |תקני את קופסה חדשה! |זונה! [מילה גסה]|מה?! רגע, מה?! |כן. שלום -שלום. |זוכרת אותי? לא. אני הנהג מונית שלקח אותך בבוקר. |אני לא מאמינה. שכחתי אצלי… איפה זה? את הסיגריות. |איך אני? -תודה, תודה, |תודה, תודה לך. באמת אני… איך? אה… |אל תשאלי, בהתחלה רדפתי אחריך ברחוב צעקתי צעקתי לא שמעת, |אז חזרתי לבריכה, שאלתי שמה. לא ידעו על מי אני מדבר |אחר-כך נזכרתי שהיה לך סל קניות, חזרתי לאיפה שהורדתי אותך |נכנסתי לסופרמרקט הכי קרוב לא היית שם |שאלתי את הקופאית. אמרו שהיית והלכת. |אבל לפי הוויזה נתנו לי את השם שלך |צלצלתי ל-144 אמרתי להם את השם, אמרו לי אין כזה דבר. נתנו לי בר-לב אחר. |התקשרתי אליו, אמר לי זה לא אני וזאת לא אישתי |אבל יש עוד בר-לב בבניין ליד. זה לא היה הם. |סיפרתי להם את הסיפור איך שכחת את הסיגריות והכל |הם הציעו לצלצל לעירייה לחפש אותך לפי החשבונות ארנונה |התקשרתי לעירייה. נתנו ארבעה בר-לבים באזור |שניים שהייתי וזה לא הם, ועוד שניים |אחרים, את השלישית. |מזל, אה? |מה, היה בפנים מצית. |אולי נפל. איפה? החמישייה הקאמרית הומור

– |בוקר טוב -בוקר טוב |רוצה להזמין? |-כן, רק נס קפה, בבקשה. – חלב קר, חם? |חם. |עוד משהו? -לא,, תודה. |אחלה. |נס חם, חלב חם. |הכל בסדר? -מה? |הכל בסדר? – אה… כן. |-צריך עוד משהו? -לא, תודה. |-איך הקפה? -מצוין. |אם אתה צריך משהו, אז אני מילי, ואתה יכול לקרוא… -בסדר. |אחלה. |מילי, חשבון לשולחן 6. הכל בסדר? |בסדר גמור. |-אתה צריך עוד משהו? -אה… לא, תודה. |איך הקפה? -מצוין. |אחלה. אם אתה צריך משהו רק תגיד, אני גבי אחראי משמרת. |-נעים מאוד. -נעים מאוד. |אה… מילי, מה עם המאפינס? |-הכל בסדר? -כן, כן. |אני בני, אני בעל הבית. -אתה צריך עוד משהו? |-לא, לא, זה בסדר. -נעים מאוד. |איך הקפה? -מצוין. |אנחנו חולטים אותו לבד. -באמת? זה… נס קפה. |זה לא מה שרצית? -כן, כן, כן… |אם אתה רוצה משהו אחר, אז… -לא, לא, לא… |זה אנרי, השף שלנו. |-נעים מאוד. -נעים מאוד. |הקפה מצוין. -תודה רבה. |זו קופסה חדשה, רק היום פתחתי אותה. |זה לא קפה קקה כמו שיש בארץ, זה נס קפה אמיתי תוצרת חוץ. |היום בבוקר הלכתי, בחרתי את הקופסה לבד בעצמי בסופר מרקט |אני כל בוקר בוחר את המצרכים לבד, בטמפרטורת החדר. |מה שמת, סוכר או סוכרזית? -סוכר. |אחלה, כי זה סוכר גרגירי לבן. |גם חלב. אנחנו, אני, אף פעם לא משתמש בחלב מקופסה |או חלב עמיד או חלב משקית. |מה שמת, חלב חם? -כן, חם. |ארלה |בדרך כלל אני שותה עם קר, אבל… |נו, בטח, זה לא משתלם לך. |באותו מחיר את מקבל חלב חם. |בני, בני, זה לא רק עניין של מחיר. |אני יודע, אנרי. אני יודע, אבל לך תסביר לאנשים. |אנרי רצה לשים לך שתי כפיות קפה. |שאלתי אותו: אנרי, כמה אתה שם לך? |אמר לי: לי אני שם כפית וחצי. אמרתי לו: ככה אני רוצה. |-כהה אני אוהב את זה. -אמרתי לו. |אז אתה מסודר? -כן, כן, זה בסדר. |מילי, מילי, ביקשתי ממך אלף פעמים ,לפקוח עיניים. |לפקוח עיניים, מילי. |מה הוא רצה? -מי? |הבעל בית. |אה, כלום. הוא רק רצה לדעת אם הקפה טוב. |אני אריה, בעל הנכס. אני פה משכיר לו את המבנה. |נעים מאוד. |-הכל בסדר? -בסדר גמור. |איך הקפה? -מצוין. |זה רוני מילוא, מר ראש העיר. |-נעים מאוד. -נעים מאוד. |-הכל בסדר גמור? -בסדר גמור. |-יופי. איך הקפה? -מצוין. |עם משה פסטר בתפקיד רוני מילוא. |-איך הקפה? -מצוין. |ארלה. |-אחלה. -אחלה. -ארלה… |-אחלה… -ארלה, -ארלה. |חחח… | החמישייה הקאמרית הומור