עודד הרוש | טלית אחת לעם אחד

שישי בבוקר. |קרב סולטן יעקוב במלחמת לבנון הראשונה. |אחד הצוותים נאלץ לנטוש את הטנק ולתפוס מחסה. |כעת הם בין צה”ל לסורים, בין חיים למוות. |לאחר כחצי יממה בתוך מקום מסתורם, |חושבים הם איך יוכלו לסמן לכוח צה”ל, הרחוק מהם כשני ק”מ, |כי גם הם חיילי צה”ל ואין לירות לעברם. |ברגע של תושייה מוציא חייל בשם דוד תורג´מן את הציצית שעל גופו, |קושר אותה לנשקו ומניף אותה גבוה. |משרואה כוח צה”ל את פתיליות הציצית מתעופפות ברוח, |מבין הוא מיד כי מדובר בחיילי צה”ל, חודל את האש, חובר אליהם |ובכך מציל למעשה את חיי צוות הטנק הנטוש. |על הציצית, אחד מהסמלים הבולטים של היהדות לאורך כל הדורות, |צוו בני ישראל עוד במעמד הר סיני. |”ועשו להם ציצית על כנפי בגדיהם לדורותם, |”והיה לכם לציצית וראיתם אותו, |”וזכרתם את כל מצוות ה´ ועשיתם אותן”. |ומאז היא מלווה אותנו כמעט בכל שלבי החיים. |מהלידה, כשהמוהל והסנדק מתעטפים בה, |דרך בר המצווה, טקס החופה בחתונה, |ועד אפילו אירועים פחות שמחים, |כאשר באמצעותה עוטפים את הנפטר במהלך הלוויה. |בעיניי, הציצית היא אחד הסמלים החזקים ביותר לכוחה של מסורת |העוברת מאב לבן. |שכן למעט גווני הפסים ועיטורים מסוימים שהשתנו בקהילות מסוימות, |לא נעשה בה כל שינוי מהותי. |הוכחה לכך ניתן למצוא בטליתות שהתגלו לפני כ-60 שנה |במערות קומראן, והן בנות כמעט אלפיים שנה. |מתקופת בית המקדש השני. |בתפילת כל נדרי הפותחת את יום הכיפורים, |צפויים להתעטף השנה בטלית כשני מיליון איש בישראל. |שהם למעלה מ-70% מכלל הגברים היהודים בישראל, |שמעל גיל בר מצווה. |את הנקודה הזאת אני אוהב במיוחד. |כי את כל הבגדים היפים שקנו לעצמם המתפללים לחג, |מכסה בסוף חתיכת בד פשוטה מצמר, |כזאת אשר מלווה אותנו כבר אלפיים שנה, |והיא שמזכירה לי בסוף שמעל כל הגוונים והצבעים, |בסוף אנחנו עם אחד, |גם אם הוא לא תמיד טלית שכולה תכלת. |היה אחלה. -כן. |תגיד, הסיפור הזה מההתחלה עם תורג´מן ואתה והטלית, אמיתי? |לא רק שהוא אמיתי, דוד תורג´מן הוא רב היום בדימונה, |והוא זה שחיתן אותי. -וואו. -כן. |סחתיין, אז בכלל. -לגמרי. |

כאן סקרנים | תולדות הגפילטע פיש

הגפילטע פיש נולד במזרח אירופה לפני יותר מ-300 שנה. |במקור, הוא בכלל לא היה קציצה. |מה עשו? היו מפשיטים את הדג מהעור בשלמותו, |מפרידים את הבשר מהעצמות וקוצצים אותו עם גזר ובצל. |אחר כך מילאו אותו בחזרה לצורתו המקורית, |והיו מבשלים אותו שעות רבות, עד שהתרכך. |בהמשך, התחילו לטחון אותו עם העצמות. |לפי גרסה אחת, כדי לא לעבור על איסור בורר |האוסר להוציא את העצמות מהדג בשבת. |את הגפילטע נהגו להכין ממגוון דגים, |אבל הכי פופולרי היה הקרפיון. |וכדי שיהיה טרי, נהגו לשמור אותו באמבטיה. |אבל בישראל אסרו מכירת קרפיונים חיים בשנת 2014, |ובכך, תם עידן האמבטיה. |כיום מגדלים בישראל כ-5,000 טונות קרפיונים בשנה. |שליש מהם נאכלים בראש השנה, ועוד שליש בליל הסדר. |למה בראש השנה? הדג הוא סמל לשפע ופריון, |וראש של דג מסמל שנהיה לראש ולא לזנב. |ולמה מקשטים אותו בעיגול של גזר? |כי במזרח אירופה היו רק ירקות שורש, כמו תפוחי אדמה וגזר. |והגזר בלט על גבי הדג האפור. |אז איך מכינים גפילטע? |דג, קמח, בצל, גזר, ביצים קשות, |מלח, פלפל ואפילו סוכר. |סוכר? טוב, תלוי מאיפה ההורים או הסבים. |ברוב העדות אוכלים אותו מלוח, עם חזרת. |אבל יוצאי דרום פולין מעדיפים את הגפילטע מתקתק. |אוהבים או שונאים, ב-40% מהבתים בישראל |יאכלו גפילטע פיש בחג. | כאן מסבירים

כאן מדע | האם ההשמנה מדבקת

אוכלוסיית חיידקי המעי |המיקרוביום |היא אוכלוסיית חיידקים שחיה במערכת העיכול שלנו |יש לה גישה למזון שלנו ולספיגה של חומרים אל מחזור הדם |ולכן היא בעלת השפעה גדולה על עיבוד המזון שאנו צורכים |מחקרים רבים מהשנים האחרונות מקשרים בין המיקרוביום |ופעילותו כקהילה חיה בקרבנו |לבין תופעות רבות המתרחשות אצלנו |מהפרעות נוירולוגיות |בעיות התפתחותיות |וכמובן השמנה |השמנת יתר היא אחת התופעות הנפוצות ביותר כיום |בעולם המדע מנסים לפענח |מה יכול להשפיע על האיזון האנרגטי בגוף שגורם להשמנה |במחקרים קודמים בעכברים ובבני אדם |נמצאו שני סוגי חיידקים החשודים כמשפיעים על השמנת יתר |נמצא שהם שוכנים אצל הסובלים מהשמנה |במספר גדול באופן יחסי |במחקר שבוצע בעכברים במעבדתו של ג´פרי גורדון |מאוניברסיטת וושינגטון בסנט לואיס |נמצא כי שינויים אלו במספר החיידקים |משנים את פוטנציאל חילוף החומרים של המיקרוביום |לעכברים בעלי השמנת היתר |יש יכולת להפיק יותר אנרגיה מהתזונה שלהם |מה שמוביל להשמנה בשל |ספיגת האנרגיה המוגברת של המיקרוביום |מה שמעניין עוד יותר הוא שפוטנציאל ההשמנה ניתן להעברה |כשהעבירו את המיקרוביום מעכברים שמנים |לזן עכברים ללא שכבת חיידקים במעיים |העכברים הללו העלו במשקל באופן משמעותי ביותר |תוצאות אלו יחד עם אחרות שהתקבלו בשנים האחרונות |מאפיינות את ההשמנה לא רק כתוצר של זלילת יתר |אלא ישנו גורם נוסף המשפיע על השמנה |המיקרוביום האישי של כל אחד מאיתנו |במילים אחרות |זה לא רק מה שאתם אוכלים |אלא איך החיידקים שלכם מתמודדים עם המזון|מחקרים עתידיים יוכלו לאפשר פיתוח של אמצעיים תזונתיים |או תרופתיים שיוכלו להשפיע על אופן ספיגת האנרגיה שלנו מהמזון |אלה יסייעו בשמירה על משקל תקין אצל אנשים בעלי נטייה להשמנת יתר |או אפילו לטפל בצד השני של המשוואה |אנורקסיה |לצערינו |המחקרים בנושא נמצאים רק בחיתוליהם |ויערך עוד זמן רב עד שפתרונות רפואיים |יכנסו כטיפול שבשגרה |

כאן סקרנים

כאן סקרנים | על אמינות מחקרים ברשת

נשים ונהיגה: מאות גולשים ענו על שאלון הפייסבוק שלנו |והגיע הזמן לגלות בדיוק… |איזה נפלא זה אינטרנט. |כל עולם המדע מונח בכך ידך, אליה. |היום כל אחד יכול למצוא מחקר שיתמוך כמעט בכל דבר שהוא. |לוסי, אנחנו באמצע סרטון. |זהירות בנהיגה, ובציר ה x-בואו נקרא לציר ה… |בוא נעשה ניסוי. תכתוב בגוגל “יין, סרטן.” |”פירות, סרטן.” |”תפוחי אדמה, סרטן…” |הכל מסרטן! -וגם לא מסרטן. -רגע… |מה אם אני אגיד לך שכמו כותרות על שחיתות שלטונית |לפחות חצי מהספרות הרפואית שקיימת היום פשוט לא נכונה. |אבל איך אני אדע למה להאמין? |או, טוב ששאלת. |אתה לא באמת יכול לדעת. |באופן כללי כדאי מאוד לחשוד בכותרות כמו “מחקר חדש קובע.” |מה שהופך את המחקרים האלה לחדשה מרעישה |היא בדרך כלל העובדה שהם פשוט… |חדשים. |תראה אליה, תובנות אמיתיות בדרך כלל לא מגיעות בדרך פלאית |או בהארה חד-פעמית. |אל תסתפק בלקרוא את הכתבה באתר החדשות- |ככה מתפתחים מיתוסים. |חפש את המחקר המקורי באתר של כתב העת |ושם חפש את המילים “עבר ביקורת עמיתים.” |שזה כמו הגהה, רק של עולם המדעים. |אחת מחברות ביקורת העמיתים הגדולות בעולם |דיווחה לאחרונה שרק 6 אחוזים מהמחקרים בתחום הרפואה הם בכלל רלוונטיים. |זה לא שהמחקרים האלה בהכרח משקרים או שיש מאחוריהם איזו כוונה זדונית. |זה פשוט ש… ככה המדע עובד. |הוא מתקדם מהפרכה להפרכה. |וואו! -לא שלי. קארל פופר. |אבל לפעמים הם כן משקרים או לפחות מספרים רק חלק מהאמת. |למשל: אם חברת קפה הייתה מממנת מחקר שאומר שקפה זה בריא, הייתי חושדת. |אבל איך אני יכול לדעת שאת אומרת לי את האמת? |אתה לא. למשל הנתון שאמרתי קודם |על זה שחצי מהכותרות על שחיתות שלטונית הן לא נכונות, |הוא פשוט לא נכון. -מה? |הרבה פעמים מופעל לחץ על עיתונאים לפרסם כותרות מרעישות |או על החוקרים עצמם לפרסם תוצאות כדי לקבל המשך מימון. |הבעיה היא שכותרות צריכות להיות קצרות, פשוטות ומושכות. |והמדע פחות סקסי במציאות. |גם כתבי עת מדעיים חוטאים ונוטים לפרסם רק “תוצאות חיוביות,” |כאלה שמעידות על קשר מסוים. |חשבת למשל למה אתה אף פעם לא נתקל בכותרות כמו: |”מחקר שבדק את הקשר בין צפייה בסרטונים להקרחה |”מצא שהוא פשוט לא קיים?” |אבל… -ועוד דבר אחד. |הגודל כן קובע. |ככל שהמחקר קטן יותר הוא פחות מתוקצב, נבדק על פחות אנשים |וגם הרבה פחות אמין. |אבל תראי, כתוב פה “מחקר ישראלי ענק קובע.” |בחיים אל תעצור בכותרת! |אמנם הכול יחסי, אבל 106 נבדקים לא הופכים מחקר לענק. |בהצלחה בצילומים. |

כאן סקרנים | למה מצפים לנו את הפירות בדונג

זו מנדרינה מזן “אור” הפופולרי שקנינו בסופר |וגם זו מנדרינה מזן “אור,” אבל אותה הבאנו ישר מהפרדס. |מה ההבדל ביניהן? |אחת מצופה בדונג מבריק והשנייה טבעית לגמרי. |ניסיתי להסביר לעירניקים במשרד שהציפוי גורם להבדל ענק בטעם. |הם לא האמינו. |אז החלטנו לעשות מבחן טעימה ולראות אם באמת אפשר להבדיל בטעם. |התוצאה: 5 מתוך 6 אנשים שמו לב להבדל |וכן, הם העדיפו את המנדרינה מהפרדס. |אם יש כזה הבדל בטעם, למה בכלל מצפים לנו את המנדרינות בדונג? |אז החלטנו להתייעץ עם 3 מומחים שעוסקים באחסון ובאיכות של תוצרת חקלאית. |הם הסבירו שיש שלוש סיבות לדינוג, כמו שקוראים לזה בעגה המקצועית. |אחת, הוא מעניק לפרי ברק שהופך אותו אטרקטיבי לקונה. |שתיים, הוא מונע איבוד מים והצטמקות של הפרי |ולעתים מוסיפים לו גם חומרים אנטי-פטרייתיים ואחרים |ובכך מאריכים לו את חיי המדף. |וזה כולל את כל הפירות הקליפים. |הדינוג חייב להתבצע בתוך יום או יומיים מרגע הקטיף. |בשלב הראשון שוטפים את הפרי ואז גם יורדת שכבת ההגנה הטבעית שלו. |בשלב השני מחליפים את שכבת ההגנה ההיא באמצעות דונג |ואיך עושים את זה? באמצעות טפטוף או התזה. |בשלב השלישי מייבשים את הפרי, אורזים ושולחים לשיווק. |הדינוג התעשייתי התחיל בשנות ה-30 של המאה הקודמת בארה”ב |ורק אחרי כ-20 שנה הגיע לארץ. |בגלגולו הראשון נהגו האמריקאים להשתמש בפראפין |שאותו מפיקים מנפט, |אבל בהמשך אישר מנהל המזון והתרופות האמריקאי להשתמש במגוון רחב יותר של חומרים. |חלקם טבעיים ובטוחים כמו הקרנובה שמופקת מעלים של דקל ברזילאי, |וחלקם סינטטיים ושנויים במחלוקת כמו הפוליאתילן המחומצן |שבמינונים קטנים לא הוכח כמסוכן. |גם אם הדונג לא באמת מזיק לבריאות, לפעמים הוא סתם מציק |ולעתים קרובות מדי הוא ממש פוגע בטעם הפרי. |והנה ההסבר: כשפרי נקטף מהעץ הוא ממשיך לנשום. |זה אומר שהוא קולט חמצן ופולט פחמן דו חמצני דרך הקליפה שלו. |אבל הדינוג אוטם את הקליפה ואת המעבר הטבעי של הגזים |וכך הוא יוצר סביבה אנארובית, כלומר סביבה נטולת או דלת חמצן. |התוצאה מצד אחר היא שתהליך ההבשלה מאט מאוד |והפרי זוכה לחיי מדף ארוכים יותר. |מצד שני, הסביבה האנאירובית הזאת גם מזרזת תהליכי תסיסה בתוך הפרי. |ולמה גורמת התסיסה? |לטעם לוואי בפרי. |מחפשים תמיד את המנדרינה הנוצצת והמושלמת מהסופר? |סביר להניח שאחותה המלוכלכת מהפרדס תהיה טעימה יותר. |

כאן סקרנים | למה כל הספרים והעיתונים בישראל באותו גופן

אם ניכנס לחנות ספרים ונפתח ספר אקראי, |נראה את הפונט הזה. |ספר אחר – אותו פונט. |ספר ישן – עדיין אותו פונט. |אם נפתח את ידיעות, שוב הפונט הזה. |ישראל היום, גלובס, הארץ, המודיע, |הכול באותו פונט. |למה כל הספרים והעיתונים בישראל כתובים באותו הגופן? |במשך מאות שנים כתבו סופרי סת”ם יהודים |כתבי קודש באמצעות קולמוס. |הספרדים כתבו בכתב ספרדי, |שבו לקווים האנכיים והאופקיים של האותיות יש עובי די דומה. |הכתב האשכנזי, לעומתו, התאפיין בקווים אופקיים עבים |ובקווים אנכיים דקים. |במאה ה-15 המציא גוטנברג בגרמניה את מכונת הדפוס. |כ-20 שנה לאחר מכן, התחילו להדפיס באיטליה |גם ספרים בעברית. |בהתחלה ניסו המדפיסים לחקות את אותיות הסת”ם |האשכנזיות והמרובעות. |אבל מהר מאוד השתלט הסגנון הספרדי המעוגל על הדפוס, |והוא קיבל השפעה מהאות האשכנזית בעיבוי קל של הקווים האופקיים. |מאיטליה התפשט הסגנון הספרדי לכל אירופה. |מאז ועד סוף המאה ה-19, הספרים היחידים שהודפסו בעברית |היו רק ספרי קודש, |והם הודפסו באותם סגנונות כתב ספרדיים ואשכנזיים. |גם העיתונים היומיים המעטים בעברית וביידיש שהתפרסמו אז, |הודפסו בעיקר באות הספרדית. |אבל עם הצמיחה של התנועה הציונית והפיכת העברית לשפה יום יומית, |נוצר צורך בסגנון דפוס או גופן, |שלא יהיה מזוהה עם כתבי קודש. |למרווח הזה נכנס ב-1908 רפאל פרנק, |החזן הראשי של הקהילה היהודית בלייפציג שבגרמניה. |הוא חבר לבית יציקת אותיות מקומי בשם סי-אף-ריהל, |ועיצב את הגופן פרנק-ריהל. |בהשראת כתבי יד באות ספרדית, בסגנון הארט-נובו. |סגנון ששאב את השראתו מצמחים, מדברים אורגניים, קישוטיים. |משם נובע הסגנון הצורני שלו. |האותיות מאוזנות בקווים האופקיים והאנכיים שלהן, |וברורות לקריאה בדפוס. |לאחר כשנתיים הם סיימו את עבודתם והתחילו להשתמש בו. |בהיעדר גופן אזרחי אחר, הפך מהר מאוד פרנק-ריהל |לברירת המחדל של כל דבר דפוס בעברית, |באירופה ובארץ ישראל. |וכך, העיתונים היומיים שנוסדו בארץ בשנים שלאחר מכן, |כבר השתמשו כולם באותו הגופן. |כל כתב עת, עיתון או ספר, נכתבו בפרנק-ריהל. |הניסיון היחיד לרענן את השורות היה של מעריב, |שהחליט לעצב מחדש את העיתון ולהחליף לגופן שהתבסס על נרקיס, |של האומן צבי נרקיס. |הקוראים התעצבנו והתלוננו, ומהר מאוד מעריב חזר לפרנק-ריהל. |גם כשהעיתונים עברו להדפסה דיגיטלית, |הם יצרו לעצמם גרסאות מחשב של הגופן והמשיכו להדפיס בו. |היא השתרשה, והקורא של העברית התרגל למראה צורתה. |וקשה מאוד להזיז את ההרגל של הקורא אל משהו חדש, |כי גם דורות של ילדים מתחנכים על הצורניות של פרנק-ריהל. |השליטה הבלתי מעורערת של פרנק-ריהל |בכל מילה שנכתבה כאן במשך מאה שנה, |התערערה אולי רק עם הופעת האינטרנט בשנות ה-90´. |חברת מיקרוסופט שלטה אז ביותר מ-90% מהשוק |עם דפדפן אקספלורר, |והיא קבעה שאת הפורמים ואתרי החדשות שלנו, |אנחנו נקרא בפונט שלה, אריאל, |גרסה מעובדת לגופן הלטיני המפורסם, הלווטיקה, |שהיה מתאים יותר לצגי המחשב. |ברוב הגופנים לדפוס שאנחנו מכירים היום, |דוד, נרקיסים וכמובן פרנק-ריהל, יש “סריפים”, |בליטות קטנות, שלפי התפיסה המקובלת, |עוזרות לנו לקרוא מהר יותר. |על צגי מחשב, לעומת זאת, |קל לנו יותר לקרוא גופנים “סן-סריפים”, חלקים, כמו הלווטיקה ואריאל. |לכן פרנק-ריהל נראה מעוות במסמך וורד, |אבל חד מאוד בהדפסה. |מעצבי גופנים, טיפוגרפים, |הוציאו בשנים האחרונות עשרות גופנים חלופיים לטקסט, |שיתאימו גם לספר או לעיתון, |ובכל זאת, אין עיתון יומי גדול שמעז לנסות. |זה עניין של שיווק ואפילו תת-מודע. |אם הספר שלנו או העיתון שאנחנו קוראים לא כתוב בפרנק-ריהל, |כנראה שלא נתייחס אליו באותה הרצינות. |‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬

כאן | פילוח מגזרי לפי עלוני השבת

בכל ערב שבת, המוני מתפללים שמים פעמיהם לעבר בתי הכנסת בבגדי שבת, |מוכנים להיכנס ולהתחיל לקרוא |עלוני שבת. |כן, הדפים האלה המחכים בבתי הכנסת, |ומהווים הזדמנות להתעדכן בזמן התפילה בחומר מגזרי |מפולח היטב. |לאחר שנות תצפית ארוכות, הבנתי שאפשר לזהות אותנו, הדתיים הלאומיים, |ע”פ עלוני השבת שאנחנו קוראים. |או, הנה ההוא שם, הוא מזרוחניק. |איך אני יודעת? |לפי השפם. |ולכן תכף ייקח את “מצב הרוח.” |אם אין לו שפם, תהיה לו חולצה משובצת או סנדלי שורש. |הוא יודע בדיוק מי מתחתנת ומה אמרו על המיועד במודיעין, |ואם תשאלו אותו על המפד”ל הוא יספר לכם איך גנבו לו את המפלגה. |אם המשופם יחזיק דווקא את “שבתון,” |הוא כנראה מזרוחניק מחוזק. |תזהו אותו לפי הציציות שמבצבצות מהסוודר. |למרות אורך העלון הם מספיקים לקרוא את כולו, תוך כדי התחרות הקבועה עם החזן. |אם השפם כבר אפור, רוב הסיכויים שהנ”ל אוחז דווקא ב”שבת בשבתו.” |הנה אחד קל לזיהוי: |יוצא בני עקיבא והסיירת. |הוא מכיר כל מעיין וכל מהלך לאורך שביל ישראל, |חמוש בתלבושת האחידה של חולצה לבנה, מכנס חאקי ובלנסטון, |הוא ממהר לחטוף עותק אחרון של “עולם קטן” |ומחזיק אותו לאורך כל התפילה במין גליל מיוזע כזה. |רואים את הנעליים עם הלכה? אלה נעלי פתח-תקווה, |אבל הן נפוצות גם בגבעת שמואל, אצל הבורגנים האלה שאף פעם לא דרכו באבק, |שלא לומר מחוץ לגוש דן. אלא אם כן היה משחק של ליגת בתי הכנסת בנתניה. |בעליהן כנראה יקרא את “שביעי.” |אלה שמקושרים לאנשים הנכונים יקראו את “גילוי דעת.” |ובכל מקרה הם יצטיידו גם בעלון 471, ע”ש הכביש ההוא? |מה יהיה עם הפקקים האלו? |רואים את ההוא שם עם משקפי הביינישים בלי המסגרת? |הם עייפים מאוד מלימוד ללא שינה. |הם יסתובבו עם העלון “קרוב אליך” או “שיחת השבוע.” |קשה לי להיות בטוחה, כי כשהם עוברים לידי הם מרכינים את הראש ועושים קולות של שטיח, |הכל כדי לא להסתכל לי בעיניים. |אבל זה בסדר, כי כשאני בבית הכנסת אני פשוט יושבת לבד, בחושך, |בעזרת נשים. |

כאן | חרדים וכיפות סרוגות – טיפול זוגי

תנו לי להבין, הגעתם אליי כדי לפתור את הקונפליקט ביניכם? |כן. -בין החרדים לכיפות הסרוגות? -כן. |אתם יודעים מה התפקיד של מטפל זוגי? |אני פה בגללו. הוא רצה לבוא. |נכון, זה רעיון שלי. פשוט לי היה קשה ומסובך. |אנחנו רבים מלא. -מלא. -המון. |זה התחיל עם ויכוחים עקרוניים כאלה. |עם הזמן הוויכוחים התגברו, מריבות, כעסים. |נוצר מתח. כבר לא רוצים להתפלל ביחד כפיות. |אנחנו כבר מתפללים בחדרים נפרדים. -על מה המריבות בדרך כלל? |ריבים רגילים כאלה. כמו אצל כולם. |ציונות, צבא, לימוד תורה. -תנו לי דוגמה. |לריב איתו? -מה, לבכות וכאלה? |מה שמרגיש לכם בנוח. |על מה הייתה המריבה האחרונה שלכם? -על הצבא. על הגיוס. |הוא הפך לי את הצבא ליהדות. -אני לא הפכתי כלום. |זאת מלחמת מצווה. |אל תתלהב לי עם כל הידע הזה שלך בתורה. |אל תשכח שהסלבים שלכם אלה אלופים, לא רבנים. |אז תשאיר את התורה למקצוענים, ואתה, לך תתגייס לצה”ל. |המקצוענים יודעים שהרמב”ם אומר שבמלחמת מצווה |כולם חייבים להתגייס, אפילו חתן וכלה ביום החתונה שלהם. |לאף אחד אין פטור מגיוס. |למי שלומד תורה יש פטור. -לא לפי היהדות. |לפי היהדות שלך אולי. |ברור לי שכל אחד מרגיש אולי שהוא צודק וזה מאוד מאוד טבעי, |מעניין אותי אם פעם ניסיתם באמת באמת להקשיב. |מלך, בוא תנסה להסביר בבקשה. |לימוד תורה שומר על המדינה לא פחות מחיילי צה”ל. |מגיל אפס ישבתי ולמדתי תורה. זה כל החיים שלי. |אני לא פטור מלשמור על המדינה, אני עושה את זה בדרך שלי. |הוא כל הזמן מדבר על הלימוד תורה, אבל בתכל´ס, |קיבלתם פטור רק בשביל כאלה שבאמת יושבים ולומדים. |אני גדלתי בדרך התורה ואני לא רוצה לסטות ממנה. |כולם יודעים שצה”ל זה מוסד שנועד לחנך מחדש. |כור היתוך. הצבא רוצה לשנות אותי. |אתה יודע שרוב המתגייסים הדתיים נשארים דתיים גם אחרי הצבא? |התכוונת, נכנסים מזרוחניקים ויוצאים מזרוחניקים. |מזרוחניק? -מזרוחניקים, מזרוחניקים. |ככה הוא קורא לי, מזרוחניק. |ד”ל, בית של גויים. -חפיפניקים. |חפיפניקים? להתמודד עם המציאות זה חפיפניקים? |להיכנס מראש למקום מסוכן זה לא התמודדות. |זה אויבר חוכם. -שוב פעם אתה מתחיל עם היידיש? |שוב פעם? -אתה גם תגיד לי באיזו שפה לדבר? |טוב, חברים, אני מצטער, אנחנו נאלצים לסיים. |תמשיכו להתפלל בחדרים נפרדים, אנחנו ננסה לקבוע לשבוע הבא. |הסשן הזה הוא 400 שקלים. לראש. |תודה. |תודה, דוקטור. |‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬

מכירים את אלה ש… | מקשקשים

תראה את אלה, אחי, מביאים מצלמות, תאורניות, עציצוניות, |בשביל מה? כמה סרטון כזה יעשה? מה, 70,000K? |ועוד אנחנו במגזר הציבורי. |אם היית במגזר הפרטי, אחי, דבר כזה מה זה, 7,000 דולר? |ואם זה היה סרטון שלי… -אתה… |כל פאה שלך 10,000 דולר, גזונדעלך. |מכירים את אלה שמדברים שטויות? |חרטטנים. גוזמאים. בלבלני מוח. |אוכלי ראשים. מנפיצים. ****** שכל. |יש לתופעה הזאת שם – “אפקט דאנינג-קרוגר”. |אנשים נוטים לדבר הרבה על דברים שהם מבינים בהם מעט. |אתה יודע שכשלוחצים על שני הכפתורים האלה |זה קורא למכבי האש? -באמת? |הפסיכולוגים האמריקנים דיוויד דאנינג וג´סטין קרוגר |מאוניברסיטת קורנל שבניו יורק |ערכו ב-1999 סדרת מבחנים לסטודנטים שלהם בתחומים שונים. |ומיד אחר כך ביקשו מהם להעריך את הציון שלהם ביחס לכיתה. |התוצאות היו מובהקות. |הסטודנטים שהשיגו את התוצאות הגרועות ביותר, |היו גם אלו שהעריכו שידורגו במקומות הגבוהים ביותר. |זה קרה משום שהם לא היו מסוגלים להעריך |עד כמה התחום מורכב ועד כמה למעשה הם בורים בו. |אל תספרו לאליה, הכנו גרף. |מישהו מדבר על גרפים. |כשזה נוגע לתחומים ספציפיים, בהם אנחנו לא אמורים להבין שום דבר, |כמו שדות מגנטיים של מוליכי-על בטמפרטורה נמוכה, |או חיי הקהילה היהודית בצפת של המאה ה-19. |אין לנו בעיה להודות בזה, אבל ברגע שיש לנו |ולו מעט ידע בתחום מסוים, אנחנו, או לפחות חלקנו, |בטוחים שאנחנו מומחים. |ככל שהידע בתחום עולה, |אנחנו מבינים כמה אנחנו לא יודעים באמת, |והביטחון לפתוח את הפה – יורד. |רק אחרי מרמת בקיאות מתקדמת, הביטחון עולה מחדש. |ההבדל הגדול הוא להבין מתי אנחנו רק חושבים |שאנחנו מומחים ועדיף שנשתוק, |ומתי אנחנו באמת מבינים עניין ויכולים לדבר. |אין גזים בקולה. |כי הם מתעקשים להשכיב את הבקבוקים במקרר. |אז? -שטח הפנים גדל, והמולקולות… |טוב, די, די, די. |רגע, מאיפה את מביאה את כל הדברים האלה? |אחותי עבדה בתור מעלית שבת בעבודה מועדפת. |

ליבי נחימובסקי – הדייט הראשון והאהבה הגדולה

אני לא יודעת בדיוק איך זה קרה, |אבל מצאתי את עצמי בגיל 27 נשואה תשע שנים עם שישה ילדים. |אני כן יודעת איך זה קרה. |אני מתכוונת, זה קרה מהר, מהר הרבה משחשבתי. |לפני 12 שנים הייתי תלמידת תיכון צעירה ושובבה |עם סומק טבעי בלחיים ורצון לטרוף את העולם. |במידה שהוא כשר למהדרין. |היה לי עודף ביטחון עצמי |וידעתי בדיוק מה אני רוצה לעשות בחיים. |באיזה גיל אתחתן, מתי אלד ילדים, |ומתי אסיים את התואר שמעולם לא התחלתי. |יום אחד, ללא התראה מוקדמת, אבא שלי התקשר אליי והודיע לי |שהתקשרו אליו כדי להציע לי שידוך. |שידוך? אני? |שידוך עם בחור מוכשר מבית טוב ואיכותי, |עדין עם יראת שמיים והמון דברי שבח והלל. |שאלתי את אבא שלי אם זה לא נראה לו קצת מוקדם מדי. |אחרי הכול, אני עדיין בגיל הזה שממתק מאמריקה מרגש אותי. |והוא ענה: נו, תנסי פגישה אחת, מה יכול להיות? |אז ניסיתי. |נקבעה לנו פגישה במלון במרכז הארץ. |אני מדגישה: בלובי של המלון, כן? |שעה לפני הפגישה כבר הייתי שם. מאופרת, מרוגשת ועם פרפרים בבטן. |הייתי בטוחה שאצטרך להמתין, אבל הוא כבר היה שם. |יושב על ספה חומה עם חליפה אפורה וחיוך מבויש. |הוא ניגש אליי ושאל: את ליבי? |עניתי בחיוך: ליבי יש רק אחת. |התיישבנו בכורסאות ודיברנו. הוא הזמין קנקן מים עם קרח. |אחרי שעתיים הזמנתי הפוך גדול. |כעבור שעה הזמנתי פירות. הרבה פירות. |אני לא זוכרת בדיוק על מה דיברנו בפגישה, |אבל אני כן זוכרת שכשאבא שלי הגיע לאסוף אותי, |נכנסתי לרכב ואמרתי: אני רוצה להתחתן איתו. איזה חתיך! |לחלק מכם זה יישמע לגיטימי ולאחרים זה יישמע פתטי, |אבל ברגע הראשון, כשהסתכלנו אחד על השנייה, |ידענו שזה זה. |באותו הרגע שכחתי לגמרי שאני בכלל תלמידת כיתה י”ב, |שמחר יש לה בגרות בהיסטוריה להשלים, |ושעוד לא השלמתי את כל החומר במחברת תנ”ך. | בפגישה השלישית יעקב הציע לי נישואין. |שנה אחרי החתונה כבר ילדתי את הבן הראשון. |ואז השני, השלישי, הרביעית, החמישי, והשישי. |