אני לוקח כרטיס של קולנוע. אני גוזר אותו לחוטים ו… |סורג אותו לכובע צמר. |אני לוקח את הכובע צמר, שם במחבת, אבל לא מטגן. |אני רק מראה שאפשר. |אחרי זה אני לוקח את הכובע צמר, |מקווצ’ץ’ אותו, מקווצ’ץ’ אותו, מקווצ’ץ’ אותו לכדור קטן, |שם אותו על קונוס של גלידה. אבל לא אוכל. רק מראה שאפשר. |הרבה אנשים אמרו לי שיש פה בסיס למשהו מאוד גדול. |שיש פה מוטיב שיכול להוות משיכה להרבה אנשים. |להרבה אנשים. |שעל הבסיס של הדבר הזה אני יכול להקים איזשהו עסק ענק או מפלגה. |אבל אני, אני, ואני יודע שזה יפתיע אתכם, |אני מסרב ללכת על הפרוייקט כזה. |ולמה? כי אני רק רוצה להראות שאפשר. לא יותר. |אני מראה, והולך. |מאפשר, מסתלק. זהו. |זה… זה התפקיד שלי, או מה שאומרים העבודה, הייעוד. |דרך אגב, אני לא דור ראשון. אבא שלי… |אבא שלי היה… עבד בזה לפניי. וסבא שלי, אנחנו פרסים במשפחה. |סבא שלי עוד היה מראה שאפשר במאה הקודמת. |דוד שלי, יש לי דוד שאומר שאם סבא שלו היה מראה שאפשר אז |הרבה דברים לא היו קורים היום. לא היו קורים היום. |בגלל זה כל העניין הזה של מפלגה, עסק, זה בניגוד גמור. |למה שאני בפעולה כל כך קטנה, כל כך בהירה, מנסה לגלם. |וגם לא… לא לגלם ממש. לא לגלם ממש. |רק להראות שאפשר. |אני מקווה שלא בלבלתי אתכם. |קודם כל, עם הרעיון הזה של להראות שאפשר זה דבר… |בפני עצמו. וגם עם המונח הזה, “מראה שאפשר”. |הרי זה…מונח קצת חסר, קצת חסר. |מראה שאפשר מה, סטייל. |אני מקווה גם שלא בלבלתי אתכם |עם אבא שלי וסבא שלי ודוד שלי שמה. |את מי זה מעניין. |אבל מעבר לכל הדברים האלה, |אני מקווה שלא הבכתי אתכם עם משהו לא ברור, |שאתם לא שואלים את עצמכם אם זה נחוץ, ולמה. כי אני, |אני כשלעצמי נקי. אני את שלי אמרתי. |אבל שוב, אבל שוב, אני מקווה שזה לא התנגש לכם עם שום דבר, |עם שום ציפייה שהייתה לכם ממני, כי באמת אני, אני… |לא רוצה שום דבר שיצרום לי. לא, שום דבר, שום דבר שיעצבן. |אלא באמת רק להראות שאפשר. |

אני שונא שמשקרים לי, שונא שמשקרים לי, ||שונא שמטעים אנשים. |ביצה קשה. היא לא קשה, נכון? היא צמיגית. |וביצה רכה, היא לא רכה אלא נוזלית. |אז למה שלא יגידו את האמת בפנים? |למה שלא יבואו ויגידו? למה שלא ייתנו את זה כמו שצריך? |זה ביצה קשה? לא. |מה קשה בה? אני עושה לה בההה! היא נמעכת. מה קשה בה? |היא יותר רכה מכורסת גום אוויר. |ישבתם פעם על ביצה קשה? |לא ישבתם, אז אני ישבתי, |ואני אומר לכם שהיא יותר רכה מכורסת גום אוויר, טוב? |בדקתי. |ואל תגידו לי שהיא קשה יחסית. |מה זה ביצה קשה יחסית? הביצה צמיגית. |אחרי זה ילדים גדלים עם המושגים האלה, |וזה מעוות את ההגדרות. בא ילד ומתלונן שקשה לו |וכולם קופצים ורצים לפסיכולוגים |ומבזבזים כסף ורגשי אשמה ופנימיה בשוויץ. |הילד אמר שקשה לו. איזה קשה לו? |הוא בסך הכל התכוון שצמיגי לו. בסך הכל צמיגי לו. |ובינינו, למי לא צמיגי? לכולנו צמיגי, לכולנו. |ולא שאין כאלה שקשה להם, יש, אבל זה מקרים נדירים. |לרוב האנשים צמיגי. אני גם בטירונות, בטירונות, |טירונים היו באים למפקד ואומרים לו, |”המפקד, קשה לי”. לא היה מתייחס, לא היה מתייחס. |אני הייתי בא למפקד, אומר לו, “המפקד, צמיגי לי”, |ישר היה משחרר אותי. החבר’ה היו משתגעים. |”אבל איך עשית את זה, איך? איך, איך הוא שחרר אותך?” |”הוא הרי בן אדם כל כך קשה”. |לא קשה, אמרתי להם, צמיגי. |המפקד הוא בן אדם צמיגי. |עוד דוגמאות? בבקשה. |הגרעין הקשה של החיזבוללה, למה לא תופסים אותם? |כי התיאור הוא לא נכון. לחיזבוללה יש גרעין צמיגי. |שנה הסתובבתי בלבנון בתפקיד וחיפשתי את הגרעין הקשה שלהם. |שאלתי פה. שאלתי שם. |”סליחה, ראית אולי את הגרעין הקשה של החיזבוללה?” |צחקו ממני כל הלבנונים. צחקו עליי ועל מדינת ישראל. |בקיצור, אני מציע שיתחילו לעשות מחדש סדר המילים, |בתיאורים, ושיתחילו מהביצה, כי היא לא קשה. |

ועכשיו אני מציע שנרגע מעט ||עם קרן מור וחבריה |אני העפתי מבט… אני העפתי מבט … |לא… אני…אני… |רבותיי, |רבותיי, |רבותיי. |אני שמח להתחיל את ישיבת הממשלה הראשונה |ונתחיל בדקה דומייה |מה?… |מה?… |לכבוד מה? |כללי |תודה |אני רוצה |לברך את כולכם, |ותיקים כחדשים. |אני שמח לקדם בברכה |את חאלד חאלד |השר הערבי הראשון של מדינת ישראל |חאלד ברוך הבא או כמו שאומרים אצלכם, |אהלן וסהלן -אהלן וסהלן |אהלן וסהלן, חאלד -אהלן, אהלן. |אהלן, -שיהיה לך מברוק |חברים, חברים, |חברים, -שוקראן. |הלילה עוד ארוך ויש לנו מדינה על הראש |חאלד |תעשה טובה, |תכין איזה… קפה לחבר’ה |חאלד, אבל תעשה טובה שיהיה שחור שחור |כמו שעושים אצלכם שם ב… |בכפר, בכפר. |ו… |שאנחנו גומרים תעביר פה איזה ויץ’ |המקום הזה תמיד נראה כמו דיר חזירים. |אחרי כל ישיבה אתה עוד תלמד |בחייאת רק חאלד, תביא איזה משמשים קצת מהכפר |איך אומרים אצלכם? איך אומרים אה… |מישמש פיל בוכרא, מישמש פיל בוכרא -בוכרא פיל מישמש. |

איזה רחוב אמרת זה? ||יו הפנר 6, תל אביב? |מה זה, נגמרו להם השמות? |לא, לא, אני… |אל תדריך אותי |אני שם בווייז, זה בסדר |אני בדרך, ביי |יו הפנר 6. |אנחנו מוכנים, בוא נצא לדרך |אנחנו, כל אחד נהיה פה אנחנו |מה לכתוב לו? |תכתבי לו זמן הגעה משוער שעה ורבע |מה שעה ורבע? כל איילון פקוק |בסדר, לא נבאס אותו עכשיו |נבאס אותו עוד כמה דקות |תני לו בינתיים שיהיה שמח |זמן הגעה משוער… |שעה רבע, בואנה, שועל הווייז הזה |נשים מוזיקה |טוב, אני אומרת לו לפנות ימינה |כן, אבל חכי |תעצרי אותו בקטע הכי טוב בשיר |עוד לא |חכי |בעוד 200 מטרים פנה ימינה |למה אמרת לו ימינה? |היה עדיף שהוא יסע שמאלה |דרך דוריה העתיקה |היה חוסך שתי דקות נסיעה, חבל |זה דהרייה, לא? |זה ברשות הפלסטינית, מה יש לך? |אולי בווייז שימציא המוח הפלסטיני |אבל אלה מסוגלים להמציא אפליקציה אלה? |אפילו פ’ אין להם |אני שואל כי הוא סימן בהגדרות |להימנע מכניסה למקומות מסוכנים |אתה קורא ליישובים בארץ בישראל |מקומות מסוכנים, מוטי? |אלוהים הבטיח את הארץ הזאת |מכביש 90 עד כביש החוף |לאברהם, יצחק |ולוי יצחק |טוב, אז מה להגיד לו? |למשוך זמן עם “אין קליטת ג’י.פי.אס”? |לזרוק לו מודעה של דומינוס |”חייב פיצה בעשר בבוקר?” |טוב, יאללה, נו |שלח אותו דרך דהרייה |דוריה |מחשב מסלול מחדש |בעוד 200 מטרים פנה שמאלה |מה שמאלה, מאיפה הוא לוקח אותי עכשיו? |כיכר לפניך בעוד מאה מטרים |כיכר לפניך בעוד 20 מטרים |כיכר לפניך בעוד 5 מטרים |איזה ספירה לאחור |זה כיכר, זה לא הגמר של “מאסטר שף” |כיכר מאחוריך לפני 10 מטרים |שיט, מה זה הפקק הזה? |מה זה הפקק הזה? |מה זה הפקק הזה? |זה אני |הפניתי לשם איזה 400 רכב |למה? |כדי שלא יעברו דרך המושב שלי |יש לנו כביש אחד שהיה אמור לעבור בו |טרקטור בשעה ותמהוני |אבל פנוי שם עכשיו |אז בואו נכוון אותו |דרך הדירה שלך |גם שם פנוי |השותפה הלסבית שלך בדיוק הלכה לריב בים |אז מה את רוצה שנעשה? |שייסע דרך המושב ליד, פקועים |אני אגיד לך איך להיכנס |תעשי |מחשב מסלול מחדש |סע ימינה לפקועים |אמור בשער הכניסה |שאתה ליועצת ההנקה |או, שגעה אותי זאתי |בוא נחפש קריין אחר |מה יש פה, עמי, רס”ר |ננסי |היא בטח חמודה, ננסי |אז תשם לב, כן? |לפניך סכנת החלקה |צביקה פיק עשה החלקה |פשוט טוב |אתה מבין, אבל עכשיו ברצינות |באמת בצורה בלתי רגילה לידך ברכב |נפלה לדודו טסה |אתה מבין, אבל באמת חבר’ה, לא באנו לצחוק |עכשיו ברצינות, 50 מטר לפניך תחנת דלק |כן? מישהו מילא לזהבה גלון |וואלה, פשוט טוב זה |אבל עכשיו ברצינות תעשה פרסה |כי אתה נכנסת לקסבה של דהרייה |באמת תעשה |מה זה, איפה אני? |לך מפה! לך מפה! |מה שמזכיר לי שפעם איפה שאתה נמצא |מישהו זרק על רותם סלע, אתה מבין? |עכשיו ברצינות, הם גם לא הרימו את זה לבד |אסי עזר |מהר הגעת |אין על ווייז |תוך 20 דקות שם אותי ברשות הפלסטינית |ומשם תיק תק עם מסוק צבאי לאיכילוב |אין, אין על ווייז |אין על ווייז |אתה יכול לדרג לי אותם בבקשה? |אני פשוט… | ארץ נהדרת הומור

סליחה, ||סליחה, סליחה, |אתה ערבי? |למה אתה שואל? -זה בסדר, לא צריך לפחד. |אני, קוראים לי עמוס גולן, אני גר פה בבניין. |נעים מאוד. -נעים מאוד. |מה שמך? -נעים מחמוד. |למה אתה שואל? -כמה זמן אתה עובד פה, מוחמד? |ככה לא הרבה, כמה ימים. |אני לוקח את הפחים של הזבל ושם אותם בכביש. |ואחרי זה בא אוטו זבל, לוקח את הזבל, |אני לוקח את הפחים, מחזיר את זה לחדר של הזבל. |אחרי זה זה מתמלא בזבל, ואני בבוקר, לוקח את הזבל |ושם את זה ב… -אני אגיד לך את האמת, מוחמד, |לא נעים לי, אני פשוט… |אתה יודע, בתקופה האחרונה כולם מדברים על שלום |ועל דו קיום בין יהודים לערבים ו… |חשבתי שאם חושבים על זה בעצם |איפה הדו קיום בחיי היומיום של כל אחד מאיתנו? |אתה מבין? אני לא פוגש ערבים, אני לא עובד עם ערבים, |אין לי חברים ערבים. אתה יודע מה, אני חייב… |לא נעים לי, אבל אני חייב להגיד לך |שאני חושב שלא ראיתי בשנים האחרונות ערבים, |אולי רק בטלוויזיה. |ואני מאוד מעריך את ה… את התרבות שלכם, |את התרבות האוריינטלית לבנטינית, מאוד מעריך. |”אלף לילה ולילה”, כל הדברים האלה. |סלאח א-דין, |ראשדי, סורמלו, מאוד מעריך. |זהו. חשבתי… כשראיתי אותך עובד פה מאחורה, אמרתי לעצמי |הנה, עמוס, הנה הזדמנות שלך. |סחתיין. |טוב, אני מאוד שמח שנפגשנו ודיברנו. לא צריך לפחד, זה בסדר. |להתראות, אחי. |יופי. |סליחה, סליחה, |אתה דתי ימני לאומני. -מה? |אתה דתי ימני לאומני ? |בסדר, לא צריך לפחד. |שמי עמוס גולן, אני גר פה בבניין. |נעים מאוד. |נעים מאוד. |מה שמך? -אילן, אילן שם טוב. |אתה גר פה בסביבה, יגאל? |לא, אני גר ליד… למה? |בסדר, לא צריך לפחד. |פשוט אני אגיד לך, לא נעים לי, יגאל… -אילן. |אבל אתה יודע, בזמן האחרון מדברים על אחדות בעם |ואתה יודע, חשבתי לעצמי שאם חושבים על זה |אז בעצם איפה האחדות הזאת? |כאילו, איך אחדות הזאת באה לידי ביטוי |בחיי היומיום של כל אחד מאיתנו? |ולא נעים לי להגיד לך, אבל… |תראה, לא יוצא לי לפגוש דתיים ימנים לאומניים, |אין לי חברים דתיים ימנים לאומניים, |אני גם לא עובד עם דתיים ימנים לאומניים. |לא נעים לי, |אבל למען האמת, |אני חושב שב-10 השנים האחרונות |לא ראיתי דתיים ימנים לאומניים פנים אל פנים, אולי רק בטלוויזיה |ואני דווקא מאוד בעניין הזה של הרמב”ם, הרמב”ן, |”הבל הבלים הכל הבל”, “דברי חכמים בנחת נשמעים” כל זה. |כולנו למדנו תושב”ע. |זהו. למען האמת אני גם מאוד מעריך את הדרך שבחרתם בה. |מסורת, |ערכים. |זהו, אז איך שיצאתי מפה וראיתי אותך, אז אמרתי לעצמי, |עמוס, הנה ההזדמנות שלך. |אני יכול לשאול אותך שאלה שאולי תפתיע אותך? |כן, בבקשה. בטח. |תגיד, אתה דפוק בשכל? |סליחה, סליחה. |דוסוידניה. |רגע, חכה רגע. דוסוידניה |רגע, בוריס. בוריס, בוא רגע. |הלו, אני מדבר אליך. | דו קיום, פלורליזם, החמישייה הקאמרית

ג’ולי? היי, זאת אני. תגידי, אני שכחתי אצלך את הסיגריות? ||לא. טוב, ביי. |שלום, זאת המרפאה של דוקטור קוטוב? |מדברת רונית בר-לב, הייתי אצלכם לפני שעתיים בערך |ושכחתי קופסת סיגריות. פרלמנט. |כן, תודה. |לא |טוב, תודה. |הריבוע הכחול… |שלום, זה יעקב? |שלום, אני עשיתי אצלכם הבוקר קניות בסביבות השעה תשע בבוקר |ואני שכחתי קופסת סיגריות… פרלמנט |אהה, הכי רחוקה הקיצונית. הקופה ליד הדלת. |לא, רוסייה. |אז, אז, אז אולי היא התחלפה? |אז, יכול להיות שהיא לקחה את זה. |למה שלא באמת תתקשרו אליה הביתה, לברר? |את יודעת מה, אני יכול להיות אני הייתי במחלקה של הבשרים |ו… יכול להיות, אני התכופפתי. |אז, תרוצי תבדקי. |פרלמנט. |לא. אתם לא יודעים מה שנעשה אצלכם. |מוניות? מוניות הארי? שלום. |אני נסעתי איתכם הבוקר, ואני שכחתי במונית אצלכם |קופסת סיגריות… פרלמנט |ואני רציתי… דרום. |אז אולי אתם יכולים לברר בקשר? |אוקיי, אני רושמת. |מיכאל… זה לא כותב לי שנייה, טוב? |הלו? אני אזכור. מיכאל אשר |חמש שש, שש שש, שש שבע שמונה, תודה. |שלום, זה משפחת אשר? |אפשר לדבר עם מר מיכאל אשר? |מה, מתי הוא יהיה? |בלילה? |מה, אחרי חצות? |את יכולה בבקשה… |תמסרי לו בבקשה, שהתקשרה רונית בר-לב… |הטלפון שלי זה, ארבע חמש, שמונה שבע, תשע שש |ואני שכחתי אצלו במונית קופסת סיגריות פרלמנט |תקני את קופסה חדשה! |זונה! [מילה גסה]|מה?! רגע, מה?! |כן. שלום -שלום. |זוכרת אותי? לא. אני הנהג מונית שלקח אותך בבוקר. |אני לא מאמינה. שכחתי אצלי… איפה זה? את הסיגריות. |איך אני? -תודה, תודה, |תודה, תודה לך. באמת אני… איך? אה… |אל תשאלי, בהתחלה רדפתי אחריך ברחוב צעקתי צעקתי לא שמעת, |אז חזרתי לבריכה, שאלתי שמה. לא ידעו על מי אני מדבר |אחר-כך נזכרתי שהיה לך סל קניות, חזרתי לאיפה שהורדתי אותך |נכנסתי לסופרמרקט הכי קרוב לא היית שם |שאלתי את הקופאית. אמרו שהיית והלכת. |אבל לפי הוויזה נתנו לי את השם שלך |צלצלתי ל-144 אמרתי להם את השם, אמרו לי אין כזה דבר. נתנו לי בר-לב אחר. |התקשרתי אליו, אמר לי זה לא אני וזאת לא אישתי |אבל יש עוד בר-לב בבניין ליד. זה לא היה הם. |סיפרתי להם את הסיפור איך שכחת את הסיגריות והכל |הם הציעו לצלצל לעירייה לחפש אותך לפי החשבונות ארנונה |התקשרתי לעירייה. נתנו ארבעה בר-לבים באזור |שניים שהייתי וזה לא הם, ועוד שניים |אחרים, את השלישית. |מזל, אה? |מה, היה בפנים מצית. |אולי נפל. איפה? החמישייה הקאמרית הומור

אללה, החיים הטובים ||יאללה פתח את המשחק |שחור או לבן? |ניתן לקוביות להחליט |שחור כפרה |אללה! |כל לילה שהולך לישון בוזגלו הקטן |כל הכלים בלוח מתחילים בבאלגן |פותחים יפה שולחן |העארק כבר מוכן |משחק כזה של שש בש לא ראה גם הסולטן |סליחה… |סליחה… |סליחה! |הלו מה אתה! |סליחה, אבל יש כאן כלים שמנסים פה לישון |מהצד השני של הלוח |אז אם אפשר בבקשה קצת להחליש |תרגע אחונה |שב שתה משהו|תנענע קצת את ת’קוביות |לא תודה |בניגוד לכם לי יש מלך להגן עליו |אז אני רק מבקש אם אפשר להיות קצת בשקט |עם הרעש הנוראי והמשחק הבהמי הזה שלכם |מה זה?! |החמור קרא לי בהמה?! |פרש, אני מבקש… |פרקש! |הפעם היחידה שהשתמשו בצד שלכם |הייתה כשיצאנו לשחק אצלכם דמקה! |סליחה, אני לא אשם שאנחנו תקועים אצל ילד נאנדרטל |שמעדיף לערבב קוביות |על האסטרטגיה הסבוכה והנפלאה של עולם השח |למה ככה דיבור מלוכלך? |ניסית פעם בכלל שש בש? |זה לא רלוונטי בכלל, איך אפשר בכלל להשוות… |אז לא ניסית! |ניסית והגעתי למסקנה שמדובר במשחק טיפשי |שלא מאתגר את היכולת האינטלקטואלית שלי |ניסית, ולא הצלחת! |מה… לא איזה שטויות… מה הקשר… |יא אללה! יש לך את התסמונת! |מה… מה תסמונת? |תסמונת האשכנזי! |כל פעם שאתה מנסה ללמוד שש בש |אתה לא מצליח! |הבל הבלים |אני… זה… ת… מה… |לא נורא מר אסטרטגיה |אנחנו נלמד אותך ואת כל הצופים האשכנזים |איך לשחק ככה שלא תשכחו אף פעם! |ששון! |האבנים כאן הן כמו החיילים שלך |גם כאן אתה צריך לשמור שלא יאכלו אותך |הקוביות הן אלה שיחליטו בשבילך |אם החייל יזוז כמו צריח או מלכה |אשכנשש-בש! |אני בהיר ומנומס |אשכנשש-בש! |אך לא יודע מה זה מארס! |תמיד יוצא לי חרא מספרים בקובייה |לומד איך לשחק, שוכח תוך חצי שעה! |אשכנשש-בש! |וואו אתם כאלה כלים |בצד השני אף פעם לא עושים כזה שמח! |מזרחושח-מט…מזרחושח-מט… | שרוטונים הומור

הפתעה! |חלב! חלב! חלב! |יואו, אני לא מאמין |אני לא מאמין. אין דברים כאלה |חלב! חלב! חלב! |אתם לא נורמלים. רציני. |אין דברים כאלה, נו |חלב! חלב! חלב! |אוקיי, חבר’ה. חבר’ה. |אז ככה. כמו שכולם יודעים |זו מסיבת פרידה מהגבר |הכי גבר כאן |חלב, שעוזב אותנו מחר |קיצר, כתבנו לך משהו קטן. גמבה, לך על זה |חלב שלנו |היום כבר ה-19 ואתה טוב עד ה-20. |אבל בליבנו, תישאר לעולמים |אתה 3% שומן ו-97% גבר |אוהבים אותך חלב |אוהבים אותך |יא גבר! |חרוז אחרון לא היה לי |אין, אני בשוק. אני בשוק. אין דברים כאלה! |וואלה, הייתה לי הרגשה שאתם עושים משהו |איפה נקניק? |איזה נקניק אתה |יאללה, חלאס דיבורים |נקניק, תן בראש! |
-20.08.2011- |חלב? |לא נכון. |קוט’ג? אחי |יואו, יואו. מאיפה, תזכיר? סופר באבא, לפני שבועיים- |יואו, יואו, יואו. אין, אין |אין דברים כאלה! | ניר וגלי הומור מכולת אוכל

-| – ^|

הוא קנה אותן בזול
הן היו מלאות בחול
הוא ניקה אותן בספירט כל שעתיים. ^|

האכיל אותן מרק
כשהקיאו הוא שתק,
הוא לקח אותן לסרט כל יומיים. ^|

*

אבל יום אחד הוא קם
עדיין מנומנם,
חיפש את המגפיים בארון. ^|

ובמקום שהן היו
רק גרביים נשארו
שסיפרו לו את הכל בהיגיון: ^|

*

שנעליים קונים מהר |
וגרביים לא חסר. |
אך מגפיים ומכנסיים
שתמיד קונים קומפלט
קשה מאוד להשיג אותם כעת. |^

נגני, נגני גיטרה…
נגני נגני גיטרה… ^|

*

לדרכו יצא יחף
מצונן וגם עייף
וכולו מודע לעומק הצרה. ^|
כששאל עובר ושב
אם ראה את מגפיו,
רק מתוך נימוס נשמיט את התשובה.|^

*

ברוך תר בכפר ועיר
במצב מאוד שביר,
הדפרסיה במוחו השתוללה. ^|
כשפנה חסר אונים,
למדור חיפוש קרובים,
התרגז עליו פקיד הקבלה. |^

*

כי נעליים קונים מהר |^
וגרביים לא חסר. |^
אך מגפיים ומכנסיים^
שתמיד קונים קומפלט^
קשה מאוד להשיג אותם כעת. |^

נגני, נגני גיטרה… ^
נגני נגני גיטרה… |^

*

והנה ליד חווה
שם מילא את המימיה,
הוא גילה עקבות שלא נעשו מזמן.|^
ופתאום בין השיחים ^
הוא שמע שם לחשושים,^
בזרועות בחור אחר ראה אותן. |^

*

לא ידע הוא מה לעשות,
אם לצחוק או רק לבכות
מה שלא יהיה הוציא את המטפחת.| ^
את ההוא לצד לקח
ושלף את האקדח
שירה עליו כדור אחד בתחת. כי – |^

כי נעליים קונים מהר |^
וגרביים לא חסר. |^
אך מגפיים ומכנסיים ^
שתמיד קונים קומפלט^
קשה מאוד להשיג אותם כעת. |^

נגני, נגני גיטרה… ^
נגני נגני גיטרה… |^

*

אז ההוא אמר ~סליחה~,
קיפל את השמיכה
והלך הביתה בלי לעשות חכמות. |^
ומאז ועד היום
גם בגשם גם בחום,
הן תפורות אצלו ישר לעצמות. |^

כי נעליים קונים מהר |^
וגרביים לא חסר. |^
אך מגפיים ומכנסיים
שתמיד קונים קומפלט
קשה מאוד להשיג אותם כעת. |^

*

ואם אתה לא מאמין
תשאל את ברוך.|^

–

דני סנדרסון, כוורת, נונסנס הומור