אלף כבאים ||לא יצליחו לכבות אותי, |אלף כבאים |לא יצליחו לכבות אותי. |מלמטה הסולם עולה |להתקרב אלי הוא מנסה, |מגיע? |לא מגיע, לא מגיע. |אלף דוקטורים |לא יצליחו לאשפז אותי, |אלף דוקטורים |לא יצליחו לאשפז אותי, |הנה שמה הרופא צועק, |מתקרב אלי עם המזרק, |מגיע? |לא מגיע, לא מגיע. |אלף ספרים |לא יצליחו לספר אותי, |לא, לא |אלף ספרים |לא יצליחו לספר אותי, |מספריים, מתקרב לראש |ת’אוזניים הוא רוצה לחתוך |מגיע? |לא מגיע, לא מגיע. |אלף כבאים |לא יצליחו לכבות אותי, |אלף כבאים |לא יצליחו לכבות אותי. |לכבות אותי |אלף כבאים, לא יצליחו לכבות |לכבות אותי, לכבות אותי. |ווא או או, ווא או אי |לא יצליחו לכבות אותי |ווא או או, ווא או אי |לא יצליחו לכבות אותי |ווא או או, ווא או אי |לא יצליחו לכבות אותי |אלף כבאים, לא יצליחו לכבות |אלפיים צבעים, לא יצליחו לכבות |ארבע מאות אלף פרשים, לא יצליחו לכבות |מיליון ותשע מאות תשעים, לא יצליחו לכבות |אלף כבאים, לא יצליחו לכבות אותי | 

לא יכול להוריד ממך את העיניים ||מעינייך הנראות כתגליות |לא יכול להוריד ממך את העיניים |משפתייך המפיקות מרגליות |באמת אחרי כל כך הרבה שנים |אפילו מהבוקר עוד לפני שתרחצי פנים |וביושבך ממלמלת למראה |משתנה כל שנייה כל תנועה |לא יכול להוריד ממך את העיניים |רק יותר ויותר מתמגנט |לא יכול להוריד ממך את העיניים |רק יותר ויותר מתהפנט |וכשכבר נדמה לי שאני עולה על השביל |שאלי גנך הסודי אותי יוביל |דווקא אז את מכה אותי בסנוורים |בקסמי הפשטות של הדברים |ארגוני נשים מתנפלים עלי בתוכחה |שאני עוזב עלייך את כל עול הבית והמשפחה, מה שנכון |אבל מה אעשה אין לי פנאי, לא אין לי פנאי |לא יכול להוריד ממך את עיניי |וכשאת תופסת מרחק את לא כאן בכלל |אז אני כמו החתן המרחף מהציור של מארק שגאל |זה לך אות: כל מקום בו תלכי תדרכי |תעמדי ופתאום תחייכי |לא יכול להוריד ממך את העיניים |יפתי יפתי יפתי |לא לא לא לא לא אוריד ממך את העיניים |יפתי יפתי יפתי |

אצלנו בחצר ||בצל עצי הזית |באים בדרך כלל |המון אורחים לקיץ |לכל אחד מהם |שפה משלו |ודרך משלו |להגיד שלום. |לכל אחד מהם |שפה משלו |ודרך משלו |להגיד שלום. |בן מאיטליה אומר בונג’ורנו |בת מצרפת אומרת בונז’ור |קן מיפן אומר אוהיו |כשהוא בא לביקור |קיי מהוואי אומר אלוהה |טניה מבריטניה אומרת הלו |כל מי שבא אלינו הביתה |יש לו שלום משלו. |צבענו את הגדר |קצרנו את הדשא |ילדי כל העולם |יוכלו עכשיו לגשת |לפתוח לרווחה |את השער הירוק |ולהביא ברכה |מרחוק רחוק. |לפתוח לרווחה |את השער הירוק |ולהביא ברכה |מרחוק רחוק. |ג’וניה מקניה תאמר לי ג’מבו |יאן מיוון קלימרה יאמר |צ’ין מסין יאמר ניכאומה |ויישאר עד מחר |גיל מברזיל יאמר בום דיא |קוקו ממרוקו יאמר אהלן |והברכה שהוא יביא לי |היא היפה מכולן. |אצלנו בחצר |בצל אילן פורח |ילדי כל העולם |באים להתארח |אצלנו בחצר |ילדי העולם כולו |רוקדים במעגל |ואומרים שלום. |אצלנו בחצר |ילדי העולם כולו |רוקדים במעגל |ואומרים… שלום. |

הילדה הכי יפה בגן ||יש לה עיניים הכי יפות |וצמה הכי יפה בגן |ופה הכי יפה בגן |וכמה שמביטים בה ביותר |רואים שאין מה לדבר |והיא הילדה הכי יפה, יפה בגן. |כשהיא מחייכת |גם אני מחייכת |וכשהיא עצובה |אני לא מבינה |איך אפשר להיות עצובה |כשאת הילדה הכי יפה בגן |הילדה הכי יפה בגן |יש לה עיניים הכי יפות |וצמה הכי יפה בגן |ופה הכי יפה בגן |וכמה שמביטים בה ביותר |רואים שאין מה לדבר |והיא הילדה הכי יפה, יפה בגן. |כשהיא מחייכת |גם אני מחייכת |וכשהיא עצובה |אני לא מבינה |איך אפשר להיות עצובה |כשאת הילדה הכי יפה בגן |וכמה שמביטים בה ביותר |רואים שאין מה לדבר |והיא הילדה הכי יפה, יפה בגן. |

אם עולה השמש ובכל בוקר חדשה היא ||אם הפרחים סתם מחייכים אל העולם |אם מתגלגל הגל מצחוק עד השמים |אז למה גם אנחנו לא נצחק עם כולם? |אם יש עוד קרקסים וליצנים ולא בספר |אם צחוק הילדים נשמע צלול ולא רחוק |צוחק השוק, הים, הפעמון של בית הספר |אז למה גם אנחנו לא נלמד לצחוק? |כדאי, כדאי ללמוד מן הפרחים |לא לקמץ בחיוכים |והעולם, תראו, יהיה פתאום כה טוב |כדאי לחלום ולקוות, נסו רק פעם |כדאי לצחוק, כדאי לחיות, כדאי לאהוב |כדאי גם לחייך, מותר לכעוס |אך בזהירות לא להרוס |אפשר לרקום חלום נפלא ביום סגריר |הכול יהיה עוד טוב יותר ודאי, אבל בינתיים |אפשר לבכות ללא סיבה, אפשר גם לשיר |אדם הולך בעיר והיא שלו והיא זרה לו |והוא שותק והעולם כולו שותק |לפתע בדיוק מולו תינוקת התחייכה לו |והאדם צוחק והעולם כולו צוחק |ושוב נושקת שמש את העיר המאוהבת |גל שובב וקל נושק לסלע שוב ושוב |האור נושק לצל והפסים את הרכבת |רק אנו שוכחים מה שכל כך כל כך חשוב |כדאי, כדאי ללמוד מן הפרחים |לא לקמץ בחיוכים |והעולם, תראו, יהיה פתאום כה טוב |כדאי לחלום ולקוות, נסו רק פעם |כדאי לצחוק, כדאי לחיות, כדאי לאהוב |כדאי גם לחייך, מותר לכעוס |אך בזהירות לא להרוס |אפשר לרקום חלום נפלא ביום סגריר |הכול יהיה עוד טוב יותר ודאי, אבל בינתיים |אפשר לבכות ללא סיבה, אפשר גם לשיר | 

ימים לבנים, ארוכים, כמו בקיץ קרני החמה. ||שלוות בדידות גדולה על מרחב הנהר. |חלונות פתוחים לרווחה אל תכלת דממה. |גשרים ישרים וגבוהים בין אתמול ומחר. |כל כך קל לשאת שתיקתכם, ימים לבנים וריקים |הן עיני למדו לחייך וחדלו משכבר |לזרז על לוח שעון את מרוץ הדקים. |ישרים וגבוהים הגשרים בין אתמול ומחר. |לבבי התרגל אל עצמו ומונה במתינות דפיקותיו. |ולמתק הקצב הרך מתפייס, מוותר ונרגע, |כתינוק מזמר שיר ערשו טרם סגור את עיניו, |עת האם הלאה פסקה מזמר ונרדמה. |לבבי התרגל אל עצמו ומונה במתינות דפיקותיו. |ולמתק הקצב הרך מתפייס, מוותר ונרגע, |כתינוק מזמר שיר ערשו טרם סגור את עיניו, |עת האם הלאה פסקה מזמר ונרדמה. |ימים לבנים, ארוכים, כמו בקיץ קרני החמה. |שלוות בדידות גדולה על מרחב הנהר. |חלונות פתוחים לרווחה אל תכלת דממה. |גשרים ישרים וגבוהים בין אתמול ומחר. |

בקיץ הזה תלבשי לבן ||תחשבי מחשבות בהירות |אולי תקבלי מכתב אהבה |אולי נעשה בחירות. |אני אבחר בך ואת בי תבחרי |וביחד נהיה לרוב |אם בקיץ הזה תלבשי לבן |ותתפללי לטוב. |אני אבחר בך ואת בי תבחרי |וביחד נהיה לרוב |אם בקיץ הזה תלבשי לבן |ותתפללי לטוב. |בקיץ הזה תלבשי לבן |וככה תצאי לבלות |בקיץ הזה נעשה חתונה |ויהי חלקך עם הכלות. |אני אבחר בך ואת בי תבחרי |וביחד נהיה לרוב |אם בקיץ הזה תלבשי לבן |ותתפללי לטוב. |אני אבחר בך ואת בי תבחרי |וביחד נהיה לרוב |אם בקיץ הזה תלבשי לבן |ותתפללי לטוב. |נצא מן הדעת בקיץ הזה |ואחר כך נדע שלווה |יקרה לנו נס בקיץ הזה |אם רק תלבשי לבן. |כי אני אבחר בך ואת בי תבחרי |וביחד נהיה לרוב |אם בקיץ הזה תלבשי לבן |ותתפללי לטוב. |אם בקיץ הזה תלבשי לבן |ותתפללי לטוב. |ותתפללי לטוב. | 

ירדנו לירוחם לשתות פחית של צהריים ||במרכז המסחרי המאובק |התענוג מתחיל בהליכה איטית שקולה ומדודה |כמו טורבו מאופק |השרירים החבוטים מהנסיעה הארוכה |משתחררים בתענוג בכל הגוף |משתרגים ומתמתחים ונעשים קשוחים ברוח |שמצליף אבק וחום על הפרצוף |וכל העניין |הוא לשתות משהו קר |בלב מדבר |וכל העניין |הוא לשתות משהו קר |בלב מדבר |העיירה עושה את עצמה מתנמנמת |אותנו זה אפילו לא מצחיק |חוצים ברחבה בכמו חגיגיות סמויה |עוזבים לשמש שתעיק |צרור נקישות טמבור עוצר אותנו כאחד |נימה וחצי מהצל |עומדים בשמש לא ניד, לא זיע, מחכים |נימה וחצי מהצל |וכל העניין |הוא לשתות משהו קר |בלב מדבר |וכל העניין |הוא לשתות משהו קר |בלב מדבר |עודנו עומדים לא זיע, לא ניד |נימה וחצי מהצל |כשאיזו מקומית פתאום נועצת אף בשמש |ופה שבאוזנינו ממלל |תראו תראו את ה”גארי קופרים” האלה |”קלינט איסטוודים” דמי קולו, “יענו” בזים לשרב |הגיע הזמן שכבר תוציאו את הלשון הארוכה שלכם |מתרבות המערב |וכל העניין |הוא לשתות משהו קר |בלב מדבר |וכל העניין |הוא לשתות משהו קר |בלב מדבר |נימה וחצי מהצל, אנחנו סובבים |ונעים באיטיות מרבית |חוצים שקולים את הרחבה של המרכז המסחרי המאובק |ונכנסים אל המכונית |אחר הצהריים נגביים, מה עכשיו? לאן נוסעים? |מכחכחים בגרון |אולי נספיק עוד להרוג תורכי קטן של ערב |במצפה רמון! |וכל העניין |הוא לשתות משהו קר |בלב מדבר |וכל העניין |הוא לשתות משהו קר |בלב מדבר |וכל העניין |הוא לשתות משהו קר |בלב מדבר |וכל העניין |הוא לשתות משהו קר |בלב מדבר |וכל העניין |הוא לשתות משהו קר |בלב מדבר | 

דברי עכשיו ילדה אני שומעת, ||כל העולם מקשיב למלמולך. |דברי, מלאך שלי, אני יודעת |שלא תמיד יקשיבו לקולך. |דברו שפתיים יחפות, דברו עיניים, |כל עוד חלב נוטף מחיוכך. |חבקי את כל פחדי בשתי ידייך, |חבקי דובים גדולים מתוך שנתך. |עולם חדש וטוב אני אתן לך. |כבר במבט כחול את מגלה, |כמה חשוב לראות פתאום חצי ירח |קורץ צהוב צהוב מתוך האפלה. |תהיי קטנה מאומה לא יפגע בך. |סיכת פרפר קשורה בשערך. |תהיי קטנה מאומה לא יברח לך. |אני אהיה גדולה גם בשבילך |דברו שפתיים יחפות, דברו עיניים, |כל עוד חלב נוטף מחיוכך. |חבקי את כל פחדי בשתי ידייך, |חבקי דובים גדולים מתוך שנתך. |עולם חדש וטוב אני אתן לך. |כבר במבט כחול את מגלה, |כמה חשוב לראות פתאום חצי ירח |קורץ צהוב צהוב מתוך האפלה. |עולם חדש וטוב אני אתן לך. |כבר במבט כחול את מגלה, |כמה חשוב לראות פתאום חצי ירח |קורץ צהוב צהוב מתוך האפלה. |

תפקחו את העיניים, תסתכלו סביב ||פה ושם נגמר החורף ונכנס אביב |בשדה ליד הדרך יש כבר דגניות |אל תגידו לי שכל זה לא יכול להיות |אנשים טובים באמצע הדרך |אנשים טובים מאוד |אנשים טובים יודעים את הדרך |ואיתם אפשר לצעוד |איש אחד קנה לי ספר בן מאה שנה |איש אחר בנה כינור שיש בו מנגינה |ואישה טובה אחרת לי נתנה את שמה |ומאז אני בדרך שרה במקומה |אנשים טובים באמצע הדרך |אנשים טובים מאוד |אנשים טובים יודעים את הדרך |ואיתם אפשר לצעוד |איש אחד יבנה לי גשר, כדי לחצות נהר |איש אחר יצמיח יער במורדות ההר |ואישה טובה אחרת אם יהיה קשה |רק תצביע אל האופק ותבטיח ש- |אנשים טובים באמצע הדרך |אנשים טובים מאוד |אנשים טובים יודעים את הדרך |ואיתם אפשר לצעוד |וממש כמו צמחי הבר הבודדים |הם עוצרים תמיד את החולות הנודדים |הרקיע מתבהר וכבר אפשר לראות |אנשים על אם הדרך מחכים לראות |אנשים טובים באמצע הדרך |אנשים טובים מאוד |אנשים טובים יודעים את הדרך |ואיתם אפשר לצעוד |כן, אנשים טובים באמצע הדרך |אנשים טובים מאוד |אנשים טובים יודעים את הדרך |ואיתם אפשר לצעוד |