–|זה מתחיל בעינייך ויורד ללשונך, ועולה בצחוקך , וחוזר לעינייך |מכריז: לא תתפוס אותי לא תתפוס אותי |זה ניצוץ בעינייך, זהו צליל בקולך, זהו טעם בצחוקך כידוד בעינייך |מכריז: לא תתפוס אותי לא תתפוס אותי לא תתפוס אותי! |רשתות כבר פרשתי |מלכודות אין מספר כצייד על משמר |עד בוש התייבשתי |ואת: לא תתפוס אותי לא תתפוס אותי לא תתפוס אותי! |כמה שלא תהיה נחמד |כמה שלא תבין אותי |כמה שתחזיק מעמד – |לא לא תתפוס אותי לא תתפוס אותי לא תתפוס אותי! |לא לא תתפוס אותי לא תתפוס אותי! |בי את מתעטפת ובי את מתכסה |אותי את מנסה אם דעתי נטרפת |כשאת לא תתפוס אותי לא תתפוס אותי לא תתפוס אותי! |שמה הרחק את חופשיה |איש לא ישלוט באחותי |רק במקרה את בסביבה – |לא לא תתפוס אותי לא תתפוס אותי לא תתפוס אותי |לא לא תתפוס אותי לא תתפוס אותי! |לא לא תתפוס אותי לא תתפוס אותי לא תתפוס אותי |לא לא תתפוס אותי לא תתפוס אותי! |- |

 

 

-|תם השרב הגדול השמש רד לים הכחול |ורוח חרישית מרגיעה פנים וצוואר נחיריים ודם. |שני ציירים על החוף רואים לאור היום את הסוף |ולהקת שחפים כמראה שביס אפרפר כלטיפה על הים. |היא לא יודעת כמה תוכל למשוך היא לא יודעת כמה תוכל לנשוך |כבר הייתה הולכת מכאן זה לא עניין רק שאין לה לאן. |והיא נרדמת בהקיץ |עם הגב לים עם הראש לשם |לא נלחמת בנוצות שעליה כבר יורות |עם הגב לים עם הראש לשם. |- |אור החשמל מדגדג ואת החושך זה מענג |ואנשים יוצאים לחפש מקרה שיקרה אם אפשר במקרה. |שני ציירים על הבר עוד לא מאמינים שנגמר |ושביס הרקדנית מרחף על בטן גליה ולא במקרה. |ובשדרות הרעד עובר גובר |בחצרות הפחד נובר צובר |פתאום היא מתרגשת נורא סף מאורע זה יקרה זה קרה. |העיר נפתחת לפניו |עם הגב לים עם הראש לשם |לא אכפת שכבר יבוא ועליה כך יגמור |עם הגב לים עם הראש לשם. |- |והיא נרדמת בהקיץ |עם הגב לים עם הראש לשם |יאהבוה ציירים יציירוה שיכורים |עם הגב לים עם הראש לשם. |dancing till the end of love |dancing till the end of love | 

 

 

–|שיר כאב, עובר ושב |איזה מזל אני שר עכשיו |שיר כאב כל פעם חוזר |אז אני שר עכשיו – אולי זה עוזר. |תפסה לה צעיר ערבי משכיל דווקא אחד שהכרתי |אפילו ראיתי איך זה מתחיל לילה אחד השתכרתי |הרגשתי איך שזה זוחל לי מתחת לרגליים, |ואיך שזה אוכל אותי עד קצות הציפורניים. |טוב אני לא יכול להקיף אישה |שלוש מאות שישים וחמש מעלות |תמיד נשאר לה סדק דרכו היא יכולה פתאום להתגלות. |לעובר שב בא ולוקח כל מה שהיא רוצה לתת |היא רק חוטפת לעצמה עוד רגע אחד רוטט. |כאב, עובר ושב |איזה מזל אני שר עכשיו |שיר כאב כל פעם חוזר |אז אני שר עכשיו – אולי זה עוזר. |צעיר ערבי משכיל עד קצות הציפורניים |צעיר ערבי שמסתכל ישר בעיניים. |מורה באיזה כפר במשולש משתתף בבימת חובבים מעורבת |של המועצה האזורית שלנו המעורבבת. |היא ואני יוצאים כבר |די הרבה בעצם |איפה היא איפה הפוליטיקה היא עוד בכלל מוצצת. |משוגעת על תיאטרון היא רק לא אחת מאלה |אבל אם יש איזה חוג בסביבה אז למה לא אפילו עם אלה – |כאב, עובר ושב |איזה מזל אני שר עכשיו |כאב כל פעם חוזר |אולי זה עוזר. |הייתה הולכת למפגש פעם בשבוע |וחוזרת עם איזה דש באופן די קבוע |עם איזו התנשמות עם איזה סומק על הלחי |מבטה החי היה דוקר אותי לבכי. |הזמינה אותי למסיבת השליש הם הציגו תרגילי קשר |בתנועה למגע הוא עשה לה מיתר היא ענתה לו קשת. |היה באמת תרגיל יפה הרבה מחיאות כפיים |צעיר ערבי שהכרתי מסתכל בעיניים. |כאב, עובר ושב |איזה מזל אני שר עכשיו |שיר כאב כל פעם חוזר |אז אני שר עכשיו – אולי זה עוזר. |אחרי המסיבה הוא הזמין אותי ואותה אליו למרפסת |שתינו קפה שתינו קוניאק אימו מדי פעם נכנסת |הוא דיבר על תיאטרון כאפשרות של גשר |”אפשר להגיע להבנה!” היא ניגשת אליו נרגשת. |הסתכלתי לפה הסתכלתי לשם לכל הכיוונים הסתכלתי |ולאן שלא זחלתי בשתי עיניו נתקלתי. |לא יודע מה הוא רצה בעצם להביע |אני רק המשכתי את עצמי בקוניאק להטביע. |שיר כאב, עובר ושב |איזה מזל אני שר עכשיו |שיר כאב כל פעם חוזר |שר עכשיו – אולי זה עוזר. |אי שם במרחב נבחו כלבים לירח |זזים אמרתי מאוחר חכה אמר מה אתה בורח |אולי תישארו ללון אצלי הציע במפגיע |אתה הרי כל כך שתוי אמרתי לו נגיע |לאן תגיעו הוא אמר מביט בי בעיניים |החזרתי לו מבט זרקתי ירושלים |לקח לו קצת זמן להביא חיוך הוא לא הזיז עין |אחר כך הוא דיבר אלי ישר אל תוך היין |בסוף כל משפט שאתם אומרים בעברית יושב ערבי עם נרגילה |אפילו אם זה מתחיל בסיביר או בהוליווד עם הבה נגילה |אמרתי לו ביידיש היא שופטת בינינו |בתוך בועת שתיקתה שוב נתקלות עינינו. |שיר כאב, עובר ושב |איזה מזל אני שר עכשיו |שיר כאב כל פעם חוזר |אולי זה עוזר. |

 

–|אני עומד על החומה |עומד בגשם לבדי וכל העיר העתיקה |מונחת לי על כף ידי אני מביט בה מאוהב |אני עולה לכאן תמיד סתם להביט |אבל עכשיו אני נמצא כאן בתפקיד אבל עכשיו אני נמצא כאן בתפקיד. |כן, כן, מי חלם אז בכיתה |כשלמדנו לדקלם על חומותייך ירושלים |הפקדתי שומרים |שיום יגיע ואהיה אחד מהם, שיום יגיע ואהיה אחד מהם |שיום יגיע ואהיה אחד מהם. |אני עומד על החומה |עומד מקשיב אל הקולות קולות השוק והמהומה |קריאות רוכלים ועגלות הנה הוא קול המואזין |הנה דנדון הפעמון אבל עלי להאזין |אם אין שום נפץ של רימון אם אין שום נפץ של רימון. |כן, כן, מי חלם אז בכיתה |כשלמדנו לדקלם על חומותייך ירושלים |הפקדתי שומרים |שיום יגיע ואהיה אחד מהם |שיום יגיע ואהיה אחד מהם |שיום יגיע ואהיה אחד מהם. |אני עומד על החומה |רועד מקור ומסתכל הנה שקעה כבר החמה |שומר מלילה מה מליל אור הירח במלואו |שוטף חומות ושערים מתי יבוא היום שבו |לא נזדקק עוד לשומרים לא נזדקק עוד לשומרים. |כן, כן, מי חלם אז בכיתה |כשלמדנו לדקלם על חומותייך ירושלים |הפקדתי שומרים |שיום יגיע ואהיה אחד מהם שיום יגיע ואהיה אחד מהם |שיום יגיע ואהיה אחד מהם. |- |כן, כן, מי חלם אז בכיתה |כשלמדנו לדקלם על חומותייך ירושלים |הפקדתי שומרים |שיום יגיע ואהיה אחד מהם, שיום יגיע ואהיה אחד מהם |שיום יגיע ואהיה אחד מהם. |

-|כאן ביתי פה אני נולדתי במישור אשר על שפת הים |כאן החברים איתם גדלתי ואין לי שום מקום אחר בעולם |אין לי שום מקום אחר בעולם |כאן ביתי פה אני שיחקתי בשפלה אשר על גב ההר |כאן מן הבאר שתיתי מים ושתלתי דשא במדבר. |ושתלתי דשא במדבר. |כאן נולדתי כאן נולדו לי ילדי כאן בניתי את ביתי בשתי ידי |כאן גם אתה איתי וכאן כל אלף ידידי |ואחרי שנים אלפיים סוף לנדודי. |כאן את כל שירי אני ניגנתי והלכתי במסע לילי |כאן בנעורי אני הגנתי על חלקת האלוהים שלי. |על חלקת האלוהים שלי. |כאן נולדתי כאן נולדו לי ילדי כאן בניתי את ביתי בשתי ידי |כאן גם אתה איתי וכאן כל אלף ידידי |ואחרי שנים אלפיים סוף לנדודי. |כאן את שולחני אני ערכתי פת של לחם פרח רענן |דלת לשכנים אני פתחתי ומי שבא נאמר לו “אהלן”. |ומי שבא נאמר לו “אהלן”. |כאן נולדתי כאן נולדו לי ילדי כאן בניתי את ביתי בשתי ידי |כאן גם אתה איתי וכאן כל אלף ידידי |ואחרי שנים אלפיים סוף לנדודי. |כאן גם אתה איתי וכאן כל אלף ידידי |ואחרי שנים אלפיים… אחרי שנים אלפיים |כאן נולדתי כאן נולדו לי ילדי כאן בניתי את ביתי בשתי ידי |כאן גם אתה איתי וכאן כל אלף ידידי |ואחרי שנים אלפיים סוף לנדודי. |כאן גם אתה איתי וכאן כל אלף ידידי |ואחרי שנים אלפיים… סוף סוף לנדודי! |

-|כמו עמוד ענן, כך תלך לפני העדר |תבין הכול, תדע, לא תאמר מילה אחת |כמו עמוד עשן תעלם בתוך החדר |משהו בך יאמר לך המשך בדרכך. |כמו שבילי חלב שחוצה את השמיים |אתה הולך ישר, לא שם לב לכוכבים ש… |זוהרים כדי לסנוור את העיניים |משהו בך יאמר לך המשך בדרכך. |הו, לך ישר, לך לבד, אל תפחד. |אוהו אוהו או. |אל תכעס, לך תמים, לך אחד. |כמו אווז הבר שחולף בשמי הערב |הוא טס בראש החץ, לא נרתע מן המרחק |והאינסטינקט מראה ובורא לו את הדרך |משהו בך יאמר לך המשך בדרכך. |- |כמו בריז´יט ברדו שתפסה כבר את העסק |השאירה מאחור את הטוב ואת הרע |ועל העניינים היא צופה מן המרפסת |משהו בך יאמר לך הפסק. |בלי להתכוון תן לעצמך ללכת |כל החישובים ייגמרו מאליהם |כמו העץ שקם לתחייה מן השלכת |משהו בך יאמר לך המשך |לך ישר, לך לבד, אל תפחד. |אוהו אוהו או. |אל תכעס, לך תמים, לך אחד. |כמו עמוד ענן, כך תלך לפני העדר {הו, לך ישר, לך …} |תבין הכול, תדע, אל תאמר מילה אחת {לבד, אל תפחד, אוהו אוהו או} |כמו עמוד עשן תעלם בתוך החדר {אוהו או, אל תכעס, -תכעס} |תבין הכול, תדע, לא תאמר מילה אחת, {לך תמים, -תמים, לך אחד, -אחד} |כמו עמוד ענן. | יוני רכטר עלי מוהר

 

-|האומנם האומנם |עוד יבואו ימים |בסליחה ובחסד |ותלכי בשדה |ותלכי בו כהלך התם |ומחשוף ומחשוף |כף רגלך ילטף |בעלי האספסת |או שלפי שיבולים |ידקרוך ותמתק דקירתם |או מטר ישיגך |בעדת טיפותיו הדופקת |על כתפייך חזך צווארך |וראשך רענן |ותלכי בשדה הרטוב |וירחב בך השקט |כאור בשולי הענן |ונשמת ונשמת |את ריחו של התלם |נשום ורגוע |וראית את השמש |בראי השלולית הזהוב |ופשוטים ופשוטים |הדברים וחיים |ומותר בם לנגוע |ומותר לאהוב |ומותר ומותר לאהוב |את תלכי בשדה לבדך |לא נצרבת בלהט |השרפות בדרכים שסמרו |מאימה ומדם |וביושר לבב שוב |תהיי ענווה ונכנעת |כאחד הדשאים כאחד האדם |את תלכי בשדה לבדך |לא נצרבת בלהט |השרפות בדרכים שסמרו |מאימה ומדם |וביושר לבב שוב |תהיי ענווה ונכנעת |כאחד הדשאים כאחד האדם |

-|זה לא חלום |עוד יבוא היום |יום לו חיכינו |אלפיים שנה |המלחמה האחרונה. |עוזבים את הבית |עוזבים את החברים |לובשים מדי זית |והולכים לימים אחרים. |מי ידע שכך יהיה |שבכמה לילות ללא אימא |תהפוך מנער ותהיה |לבחור מסתער קדימה. |מי ידע שכך יהיה |שבכמה לילות ללא אימא |תהפוך מנער ותהיה |לבחור מסתער קדימה. |זה לא חלום |עוד יבוא היום |יום לו חיכינו |אלפיים שנה |המלחמה האחרונה. |ימים ללא בית |ימים ללא חברים |במקום דשא רק שית |גבעות עמקים והרים. |מי ידע שכך יהיה |שבכמה לילות ללא אימא |תקבל עליך תואר שכזה |שתצעק: “אחרי וקדימה!”. |מי ידע שכך יהיה |שבכמה לילות ללא אימא |תקבל עליך תואר שכזה |שתצעק: “אחרי וקדימה!”. |חוזרים אל הבית |חוזרים אל החברים |לובשים מדי זית |חוזרים לימים כלפנים. |מי ידע שכך יהיה |שבכמה לילות ללא אימא |תקבל עליך תואר שכזה |שתצעק: “אחרי וקדימה!”. |מי ייתן וכך יהיה |שבכמה לילות ללא בית |נלך לימים אחרים ונראה |יונה עם עלה של זית. |

–|הלוואי ומענן תרד עלינו קשת |הלוואי שלעולם הזה יש תקנה… |הלוואי ויום יצמח מתוך סופה גועשת |הלוואי ולא תאבד לעד המתנה |הלוואי שהמדבר יצמיח עשב דשא |הלוואי ועוד נשב בצל התאנה. |הלוואי שלא נכאב ואיש אחיו יאהב |הלוואי ויפתחו שוב שערי גן עדן |הלוואי ויתמזגו מזרח ומערב |הלוואי, הלוואי ונחדש ימינו כאן כקדם. |הלוואי ולא יישא עוד גוי אל גוי חרב |הלוואי ולא ננטוש את דרך התקווה |הלוואי והאדם יהיה רחום עד ערב |הלוואי שיש סיכוי אחד לאהבה. |הלוואי שלא נכאב ואיש אחיו יאהב |הלוואי ויפתחו שוב שערי גן עדן |הלוואי ויתמזגו מזרח ומערב |הלוואי, הלוואי ונחדש ימינו כאן כקדם. |הלוואי שלא נכאב ואיש אחיו יאהב |הלוואי ויפתחו שוב שערי גן עדן |הלוואי ויתמזגו מזרח ומערב |הלוואי, הלוואי ונחדש ימינו כאן כקדם. |הלוואי שלא נכאב ואיש אחיו יאהב |הלוואי ויפתחו שוב שערי גן עדן |הלוואי ויתמזגו מזרח ומערב |הלוואי, הלוואי ונחדש ימינו כאן כקדם. |

-|פתאום קם אדם בבוקר |ומרגיש כי הוא עם ומתחיל ללכת, |ולכל הנפגש בדרכו קורא הוא שלום. |פתאום קם אדם בבוקר |ומרגיש כי הוא עם ומתחיל ללכת, |ולכל הנפגש בדרכו קורא הוא שלום. |דגנים עולים מול פניו מבין חריצי המדרכת. |וניחוחות לראשו מדיפים עצי אזדרכת. |הטללים רוססים והרים, ריבוא קרניים, |הם יולידו חופת שמש לכלולותיו. |פתאום קם אדם בבוקר |ומרגיש כי הוא עם ומתחיל ללכת, |ולכל הנפגש בדרכו קורא הוא שלום. |פתאום קם אדם בבוקר |ומרגיש כי הוא עם ומתחיל ללכת, |ולכל הנפגש בדרכו קורא הוא שלום. |והוא צוחק גבורת דורות מן ההרים, |ונכלמות משתחוות המלחמות אפיים, |להוד אלף שנים מפכות במסתרים, |אלף שנים צעירות לפניו |כפלג צונן, כשיר רועים, כענף. |פתאום קם אדם בבוקר |ומרגיש כי הוא עם ומתחיל ללכת, |ורואה כי חזר האביב |והוריק שוב אילן מן השלכת. |פתאום קם אדם בבוקר |ומרגיש כי הוא עם ומתחיל ללכת, |ורואה כי חזר האביב |והוריק שוב אילן מן השלכת. |פתאום קם אדם בבוקר |ומרגיש כי הוא עם ומתחיל ללכת, |ולכל הנפגש בדרכו קורא הוא שלום |שלום, שלום |בדרכו קורא הוא שלום |שלום, שלום |