תראה את אלה, אחי, מביאים מצלמות, תאורניות, עציצוניות, |בשביל מה? כמה סרטון כזה יעשה? מה, 70,000K? |ועוד אנחנו במגזר הציבורי. |אם היית במגזר הפרטי, אחי, דבר כזה מה זה, 7,000 דולר? |ואם זה היה סרטון שלי… -אתה… |כל פאה שלך 10,000 דולר, גזונדעלך. |מכירים את אלה שמדברים שטויות? |חרטטנים. גוזמאים. בלבלני מוח. |אוכלי ראשים. מנפיצים. ****** שכל. |יש לתופעה הזאת שם – “אפקט דאנינג-קרוגר”. |אנשים נוטים לדבר הרבה על דברים שהם מבינים בהם מעט. |אתה יודע שכשלוחצים על שני הכפתורים האלה |זה קורא למכבי האש? -באמת? |הפסיכולוגים האמריקנים דיוויד דאנינג וג´סטין קרוגר |מאוניברסיטת קורנל שבניו יורק |ערכו ב-1999 סדרת מבחנים לסטודנטים שלהם בתחומים שונים. |ומיד אחר כך ביקשו מהם להעריך את הציון שלהם ביחס לכיתה. |התוצאות היו מובהקות. |הסטודנטים שהשיגו את התוצאות הגרועות ביותר, |היו גם אלו שהעריכו שידורגו במקומות הגבוהים ביותר. |זה קרה משום שהם לא היו מסוגלים להעריך |עד כמה התחום מורכב ועד כמה למעשה הם בורים בו. |אל תספרו לאליה, הכנו גרף. |מישהו מדבר על גרפים. |כשזה נוגע לתחומים ספציפיים, בהם אנחנו לא אמורים להבין שום דבר, |כמו שדות מגנטיים של מוליכי-על בטמפרטורה נמוכה, |או חיי הקהילה היהודית בצפת של המאה ה-19. |אין לנו בעיה להודות בזה, אבל ברגע שיש לנו |ולו מעט ידע בתחום מסוים, אנחנו, או לפחות חלקנו, |בטוחים שאנחנו מומחים. |ככל שהידע בתחום עולה, |אנחנו מבינים כמה אנחנו לא יודעים באמת, |והביטחון לפתוח את הפה – יורד. |רק אחרי מרמת בקיאות מתקדמת, הביטחון עולה מחדש. |ההבדל הגדול הוא להבין מתי אנחנו רק חושבים |שאנחנו מומחים ועדיף שנשתוק, |ומתי אנחנו באמת מבינים עניין ויכולים לדבר. |אין גזים בקולה. |כי הם מתעקשים להשכיב את הבקבוקים במקרר. |אז? -שטח הפנים גדל, והמולקולות… |טוב, די, די, די. |רגע, מאיפה את מביאה את כל הדברים האלה? |אחותי עבדה בתור מעלית שבת בעבודה מועדפת. |

זה גזר הדין מוות שלי. |15.7.2008 בבית המשפט הצבאי בג´נין |על שיתוף פעולה עם מדינת ישראל. -אתה מרגיש בוגד? |בעיניים של אנשים – כן. |אבל מצידי, אני לא בגדתי. אני עזבתי. בשני הצדדים. |מה אתה מרגיש יותר, ישראלי או פלסטיני? |יותר ישראלי. |אני מוחמד סעד, מכפר יטא. בן 51. משת”פ. | עברתי מכפר יטא לפני 15 שנה לגור בישראל ועכשיו אני גר בבאר שבע. |בשנת 84´ הייתי חבר בחוליית תנזים של ג´אבר שאבי, |מתכננים לעשות פיגוע בחברון, בעיר העתיקה. הייתי בן 17. |פגשתי קצין שב”כ של כפר יטא, קוראים לו אבו פאראג´. |ישבתי איתו, סיפרתי לו, הוא אמר לי, תקשיב, |אם אתה רוצה לעזור לנו אני רוצה לתת לך מכשיר קטן. |הקלטתי אותם, קיבלו את ההקלטה, היו מבסוטים. |הבטיח לי שיביא לי את הכובע של מלך חוסיין לראש שלי. |אני אמרתי, צריך את העזרה שלכם, אני אגן על עצמי בכפר. |אחרי כמה חודשים עצרו חלק מהחוליה. |נשפטו משבע שנים עד תשע שנים. |בשנת 95´ נעצרתי על שיתוף פעולה עם ישראל |אצל השב”כ הפלסטיני לחודשיים. |חדר קטן, מטר על מטר וחצי עם חבל, קשור, הידיים למעלה, |שקית על הראש, שמים לך רדיו טייפ עם מוזיקה, |דיסקו על הראש שלך, מהערב עד הבוקר. |אחרי חודשיים שחררו אותי בתנאים שאני לא אשתף פעולה |עם מדינת ישראל ולא אחזור לישראל. יעני, נגמרו החיים שלי. |אחרי כמה ימים התנזים התחילו לירות על הבית. |ירו 72 כדורים של אם-16 וברחו. |עד עכשיו לא קיבלנו מה שמגיע לבן אדם ששיתף פעולה |עם מדינת ישראל. התשובה של משרד הביטחון – |לא עבד מספיק. לא הגנו על מתנחלים, |לא יצאנו עם כוחות הביטחון, הצגנו לכם מבוקשים. |הייתי רוצה רק תעודת זהות ישראלית, אפילו זמנית. |אני לא מפחד שיראו את הפנים שלי. |זו לא פעם ראשונה שפרסמתי את עצמי. |אני סבא ל-16 נכדים. בקושי מדברים ערבית. |לומדים וכותבים עברית. |אני מפחד בכל דקה שיחטפו אותי. יעבירו אותי לשטחים. |אני לא מצטער ששיתפתי פעולה עם מדינת ישראל. |יש הרבה דברים חסרים, אבל מסתובב, חי. |מתגעגע לבית שלי. לראות אותו, לראות את האדמה שלי. |

אני לא יודעת בדיוק איך זה קרה, |אבל מצאתי את עצמי בגיל 27 נשואה תשע שנים עם שישה ילדים. |אני כן יודעת איך זה קרה. |אני מתכוונת, זה קרה מהר, מהר הרבה משחשבתי. |לפני 12 שנים הייתי תלמידת תיכון צעירה ושובבה |עם סומק טבעי בלחיים ורצון לטרוף את העולם. |במידה שהוא כשר למהדרין. |היה לי עודף ביטחון עצמי |וידעתי בדיוק מה אני רוצה לעשות בחיים. |באיזה גיל אתחתן, מתי אלד ילדים, |ומתי אסיים את התואר שמעולם לא התחלתי. |יום אחד, ללא התראה מוקדמת, אבא שלי התקשר אליי והודיע לי |שהתקשרו אליו כדי להציע לי שידוך. |שידוך? אני? |שידוך עם בחור מוכשר מבית טוב ואיכותי, |עדין עם יראת שמיים והמון דברי שבח והלל. |שאלתי את אבא שלי אם זה לא נראה לו קצת מוקדם מדי. |אחרי הכול, אני עדיין בגיל הזה שממתק מאמריקה מרגש אותי. |והוא ענה: נו, תנסי פגישה אחת, מה יכול להיות? |אז ניסיתי. |נקבעה לנו פגישה במלון במרכז הארץ. |אני מדגישה: בלובי של המלון, כן? |שעה לפני הפגישה כבר הייתי שם. מאופרת, מרוגשת ועם פרפרים בבטן. |הייתי בטוחה שאצטרך להמתין, אבל הוא כבר היה שם. |יושב על ספה חומה עם חליפה אפורה וחיוך מבויש. |הוא ניגש אליי ושאל: את ליבי? |עניתי בחיוך: ליבי יש רק אחת. |התיישבנו בכורסאות ודיברנו. הוא הזמין קנקן מים עם קרח. |אחרי שעתיים הזמנתי הפוך גדול. |כעבור שעה הזמנתי פירות. הרבה פירות. |אני לא זוכרת בדיוק על מה דיברנו בפגישה, |אבל אני כן זוכרת שכשאבא שלי הגיע לאסוף אותי, |נכנסתי לרכב ואמרתי: אני רוצה להתחתן איתו. איזה חתיך! |לחלק מכם זה יישמע לגיטימי ולאחרים זה יישמע פתטי, |אבל ברגע הראשון, כשהסתכלנו אחד על השנייה, |ידענו שזה זה. |באותו הרגע שכחתי לגמרי שאני בכלל תלמידת כיתה י”ב, |שמחר יש לה בגרות בהיסטוריה להשלים, |ושעוד לא השלמתי את כל החומר במחברת תנ”ך. | בפגישה השלישית יעקב הציע לי נישואין. |שנה אחרי החתונה כבר ילדתי את הבן הראשון. |ואז השני, השלישי, הרביעית, החמישי, והשישי. |

 

אוי, מה נעשה? מאוד כיף פה. |אוף, לא החליפו לי את המגבת |ועכשיו אני צריכה ללכת עם אותה מגבת גם לבריכה. |יופי, כל הכבוד, מלון. כל הכבוד. |הטיסה הייתה פשוט מחרידה. ילדים דוסים רצים בכל מקום. |מההלוך לחזור, בכל הטיסה, מחלקה דוסית. |קאט דה גורנישט. |כשאתה מתפננים לכם בחלוק מגבת, |מטנפים על הנהלת המלון שלא חיממו לכם את מי הים, |פותחים החרדים איזה מקומון חינמון מוזרון, |ומחפשים דירה להחלפה. |בדרך כלל יש מתווכים, ולפעמים זה בני משפחה |שמחליטים להחליף עם גיס או אח. |כשלא מוצאים דרכים קונבנציונליות, מחפשים בלוח המודעות בבית הכנסת. |מה? מה? וואט? רסמי, כאילו? |סרייסלי? ככה אומרים? סרייסלי. |אייר בי-אנד-בי בגרסת השטייטל. גם על הסבלטים השתלטתם לנו? |תכלס, כן. ממש כך. |משפחה בת 12 נפשות נופשת בעיר אחרת, באותה מדינה, |בבית של משפחה ברוכת ילדים אחרת. |וכך שבוע הם חיים על הקצה וחוזרים הביתה עייפים אך עייפים. |גמורים, כאילו. |אוכלוסייה של כל שכונה מתחלפת עם אוכלוסייה של שכונות אחרות. |אחי, אפשר לבוא אליך? אבל אל תהיה בבית. |האוכלוסייה שונה פשוט. זה ממש… זה לא אותו דבר בכלל. |כאילו, כולם נראים אותו דבר, אבל הם אחרים. מורכב. |זה נהיה מין כלאיים כאלה של דוסים. סבלט, כבר אמרתי? |המשפחה הירושלמית שהצפינה, נהנית שיש לה ים, |וזאת החיפאית נהנית מהשבשבת… מהטורבינה הזאת. נו? |ימין משה. ימין משה. |היבנאים נהנים מתחנת הרכבת בבית שמש, |ואלה מבית שמש נהנים… מתחנת הרכבת ביבנה. |תחנת הרכבת ביבנה זה כיף, מה. |חלק מתחנת הרכבת ביבנה, אתה יודע איזה כיף זה, אחי? |כשאתם יושבים לכם על גדות הג´קוזי באיי סיישל או מוסול, |ומתלוננים שגורי הוודקה מהמיני בר לא כלול בהכול כלול, |תחשבו על ילד שמחטט במגירות בבית זר, |יוצא מבית הכנסת עם חליפה על בגד ים רטוב… | זו חופשה. זו חופשה. |לא כיף. לא כיף. |תכלס, זה חופש, זה לא… | אתה נוסע למלון, מלא אנשים זרים… לא עדיף? החופש כאילו… | חופש… |

 

בכ’ בתמוז לפני שנתיים התייתמתי. |מאבי הלא ביולוגי. |הרגשתי שהעולם נגמר. עמדתי ליד מיטתו לילה שלם ובכיתי, |כמו כל פעם בשנתיים הללו בלעדיו, כשאני עולה לקברו, |פוגש את האני האמיתי שלי ומתנקה מבפנים. |זהו סיפור האהבה שלי, סיפור על אהבה וגעגוע אין סופי. |נכנסתי לחדר, נער בן 13, |הוא שאל אותי אם הרב בישיבה מכבד אותי. |אם אני נהנה שם, אם האוכל טוב, אם המיטה נוחה. |הוא לא שאל כמה אני לומד, כפי שמתבקש שרב ישאל תלמיד. |גם לא נשאלתי אם אני מתפלל, מניח תפילין, טובל במקווה. |הוא פשוט התעניין אם כיף לי. |היום לפני שנתיים נפטר הרבי שלי. |רבי אליעזר הגר, האדמו”ר מסערט ויז’ניץ’. |אני זוכר את ההודעה שהגיעה אז, ועד היום אני מסרב לקבל. |אני זוכר שמול עיניי רצו החגים, השמחות, הרגעים היפים |וגם אלה שפחות, שתמיד היו יחד איתו. |שום דבר לא קרה בלעדיו. |אנשים לא מבינים למה אני דומע כשאני מדבר עליו. |מה לבן 20 ובן 90? |למה רבבות יצאו להלווייתו וממשיכים לבכות אותו גם לאחר מכן? |התשובה אינה שכלית, היא רגשית. |החיבור הזה הוא הקשר הרגשי החזק ביותר בחיי. |גדלתי על דרך החסידות, על ברכיו של הרבי. |לפני הברית, הוא זה שבחר לי את שמי יחד עם הוריי. |בחלאקה, הוא גזר את שיערי. |לא לפני שהושיב אותי על ברכיו ושוחח איתי כאילו אני בן שיחה רגיל. |ילד בן שלוש, כן? |בבר המצווה הניח לי תפילין, רקד איתי ונשק לי במצח. |ולו רק הייתי זוכה, היה הרבי רוקד איתי גם בחתונה שלי. |לא זכיתי. |הרבי שלי היה מיוחד. החל מהאהבה לכל אדם באשר הוא |שהייתה דרך חיים, |הידיים הרכות שהיו הדבר החזק בעולם, |העיניים הטובות שהיו שם תמיד, והחיוך, החיוך שאין שני לו. |עצה טובה שתמיד ידע לתת. |התעניינות אמיתית שלוותה בחוכמה נדירה. |זו הייתה השגרה שלי. ואז הגיעה ההודעה ההיא לפני שנתיים. |איבדתי רבי שהוא אבא. |אני מתגעגע, רבי. |

א-לול! |שמעתם פעם את השאגה הזאת? |כי מאות אלפי בני ישיבה שומעים אותה מדי שנה במשך חודש, |שאגה שהיא מין ניעור שמזכיר להם לחזור בתשובה. |כן, גם חרדים חוזרים בתשובה. |אלול הוא החודש האחרון בשנה העברית, |החודש שלפני הימים הנוראים, שהם כידוע ראש השנה ויום כיפור, |הימים שדורשים מאיתנו הכנה מיוחדת. |להכנה הזאת קוראים חודש הרחמים והסליחות. |עדות המזרח יגידו סליחות החל מראש החודש, |בעוד האשכנזים? הם יגידו רק משבוע לפני ראש השנה. |אבל בואו לא נשכח שהם אוכלים קטניות בפסח |ובשר בתשעת הימים, אז פיטים, לא? |אז מה קורה באלול? |באלול הפחד מרחף בחלל האוויר. |אנחנו אוכלים פחות, ישנים פחות וגם… גם מדברים פחות. |כל מעשה טוב יכול לסייע לנו. מה לא עושים כדי לזכות במשפט? |אלול הוא לא שם של חודש, אלול הוא… |חכמינו אמרו שאפילו דגים שבים רועדים. |נגיד ילד בן 13, אוקיי? בר מצווה, עכשיו סיים חיידר. |זאת אומרת, בית ספר יסודי. לאן הולך? |נכון, לישיבה. |הדבר הראשון שהוא נתקל בו בישיבה הוא אלול. |ישר מהסינר של אימא הוא נכנס לסטרס |של החודש הכי מלחיץ והכי מפחיד בשנה הישיבתית. |מי אמר שלחרדים אין טירונות? |בהשאלה ממצוות ראש השנה |כל החודש כל בוקר כל בית כנסת ישמע את תקיעת השופר |כדי להזהיר ולעורר את הציבור לחזור בתשובה. |אחד מגדולים האדמו”רים החרדיים אמר פעם באירוניה, כן? |שלוש מצוות גדולות לקחו לנו החילונים בדורות האחרונים: |את מצוות יישוב הארץ לקחו החלוצים, |את לשון הקודש לקח לנו אליעזר בן יהודה |וגם החזרה בתשובה, רוב החוזרים חילונים. |טוב, אז לפחות באלול גם חרדים חוזרים בתשובה. |אלול! |

-|לרוב החרדים אין בבית אינטרנט או אפילו מחשב |האינטרנט הסלולרי הוא כבר סיפור אחר. |הוא האיום הגדול ביותר שקם על החרדיות |המלחמה באינטרנט ובסמארטפונים |היא התקיפה ביותר שידע המגזר החרדי. החל מהכרזות |בכל שבוע, בכל בתי הכנסת החרדים בארץ |וכלה בהשלכת ילדים להורים מרושתים ממוסדות החינוך |פתגם סיני חרדי עתיק אומר “שהמגזר החרדי משול לרהיט ישן בבית |גם כשלא בדיוק מבינים למה הוא שם, לא מזיזים אותו כדי שלא יתפרק |בשנים האחרונות הרשת הצליחה להזיז קצת את הרהיט |למה אני חושב כך? כי הנה אני כאן |אני ועוד חרדים רבים, רחמנא לצלן. |אני זוכר שכשהגעתי לפייסבוק, כפרופיל פייק אגב |היו שם חרדים מעטים. בגדול רק פלוני, אלמוני ופלמוני היו שם. |היום, לא עלינו, הם מתרבים שם כמו ספינרים בכיתה ה’. |הם כבר לא חיילים אלמונים |סצנת הוואטסאפ החרדי חזקה יותר מכל מדיה אחרת. |במהירות, בתפוצה ולפעמים גם באמינות. |כל סרטון שלי שרק עולה לרשת מופץ שם בכמות גדולה יותר מכל עלון שבת מצוי. |עשיתם רצח עם לצפיות שלי. שתפו לינק ליוטיוב לפחות. |אז הצלחה מסחררת לא הייתה לו למאבק |אבל מצד שני, חרדי שמחזיק סמארטפון לא ממש גאה בו. |גם חוצפן כמוני, יהיו רחובות שבהם לא אוציא את הסלולרי שלי |לבית כנסת? אין מצב שאני מגיע איתו! |כשכן, הוא לא יצא מהכיס! |בלי קשר שזה יכול להרוס לי את השידוך |כדי להגיע לשביל הזהב בין ימי הביניים לשמירת העיניים, |קמו אתרים חרדים |והופיעו הסמארטפונים המפוקחים. המקועקעים בחותם כשרות |ויש בהם חנות אפליקציות מסוננת. |הבעיה היא שבניגוד לפלאפונים הכשרים בהם אי אפשר לטעות, |בין סמארטפון מפוקח לרגיל, כבר הרבה יותר קשה להבדיל |כן, כן. אין לי שיחות פה בכלל. |אבא שלי תמיד אומר: כשמקלוהן דיבר על הכפר הגלובלי, |הוא דיבר הוא דיבר על כל העולם. |יוצא באירוניה שהחרדי האותנטי, נותר היחידי איש העולם הגדול |אבל בינינו, באינטרנט כמו בכל דבר יש טוב ורע. |מצד אחד זו אימה, ומצד שני מקום פרקטי ודוכן להפצת תורה, |תפילה, אמונה וסרטונים שלי! |מה אני הולך להיות בקולנוע? |אני הולך להיות בקולנוע? אנחנו נחשבים עכשיו סלבים כאילו? |כן אבל אל תדבר כי אני רוצה להגיד משהו, סבבה? |

 

---

פתגם סיני עתיק – ביטוי הומוריסטי שמשמעותו: פתגם שהומצא על ידי ברגע זה אבל שנשמע חכם ונכון.
פרופיל פייק – פרופיל פייסבוק בשם לא אמיתי.
ספינרים בכיתה ה’ – כמו בעולם כולו, גם בישראל היה לכל ילד ספינר בתקופה שהצעצוע הזה התחיל (תשע”ז – 2017).
עלון שבת – עיתון שמכיל דברי תורה ואקטואליה שמופץ בבתי כנסת בליל שבת, בעיקר בציבור הדתי לאומי.
אבא שלי – איש התקשורת החרדי דודי זילברשלג.
מקלוהן – מרשל מקלוהן היה אחד מחוקרי המדיה הראשונים בעולם. הוא זה שטבע את המושגים “הכפר הגלובלי” ו”המדיום הוא המסר”.

זהבה גלאון, השמאל של ישראל. |ראיתי שכעסת כשהממשלה החליטה שלא להחליט |בעניין הסטטוס-קוו בפתיחת העסקים בתל-אביב בשבת. |את צודקת זהבה, זכותו של כל אדם לחיות בדרך שהוא בחר בה. |”תיגעו לנו בשבת”, כתבת, תקבלו כזאת התקוממות אזרחית שלא חלמתם עליה. |אני סתם משתעשע בעובדה שבבחירות האחרונות הצביעו למפלגה שבראשותך |165,529 בעלי זכות הצבעה. |רק בבני-ברק, בלי בית-שמש, אלעד, ירושלים ובית”ר עילית, |גרים מספר זהה של חרדים. |לא כולם בעלי זכות הצבעה אבל כולם יודעים להתקומם באופן אזרחי. |”החילוניות נמצאת תחת מתקפה”, הוספת. זה באמת עצוב. |כל מצוות הדת החילונית מחוללות. |ציציות מצליפות בעוברי אורח |ורצועות ארוכות של תפילין קושרות חילונים לבתי הכנסת. זוועה! |לדת החילונית כפי שאת נוהגת לומר, אין בכלל נציגות במדינת ההלכה בה אנו חיים. |זה קטע, כי אף פעם לא ראיתי שלטי ענק בכיכוב בר רפאלי או גל גדות. |את צודקת, זהבה. הכפייה פה היא חד-צדדית ומזעזעת. |אגב, יש לא מעט חרדים ודתיים שמאלניים. |גועל נפש. |אז אל תשכחי לפרסם בתגובה הראשונה לפוסט, כמו שאת תמיד עושה, |קישור למתפקדים פוטנציאליים. |תכתבי שאת זקוקה להם במרצ. |אני בטוח שהם ירוצו להתפקד כשהם יבינו שאת נלחמת בכל מה שיקר להם. |אני צוחק. אין באמת לשומרי המסורת בית בשמאל. |שומעים שם במרצ? אם תיגעו לנו בשבת תקבלו כזאת התקוממות דתית שרק חלמתם עליה. |סתם… לא רוצה לפלג. |בואו נתאחד כולנו סביב האויב המשותף והאמיתי שלנו. |יוזמי חוק השקיות. |

 

עשיתי לרגע הפסקה מגיגול השם שלי וגיגלתי את המילה “פורים”. |בום! לא תאמינו מה מצאתי. |יושבים חזק? |בום שני. |לא זה הירושלמי. |יש יותר מ-30 חגי פורים ביהדות. |כמו נרבונה, קסטילה, קנדיה |פרנקפורט, אנקונה, וילנה |פירנצה, טבריה ועוד שמות מוזרים. |מה זה אומר? |מסתבר שבעל הטורים, מפרשני התורה המוכרים ביותר, |כתב כי כל נס שאירע צריך להיות מצוין בפורים משלו. |מה שאומר ששושן פורים הוא כמו כל דומיו אבל עם אחלה יחסי ציבור. |אבל מה לעזאזל רע באחרים? |למה “פורים וידין” הבולגרי מ-1806 |שנקבע בעקבות חשד שנפל על היהודים כמרעילי המושל, |מה שבפועל התברר כלא נכון, |לא הצליח בחיים? |ומה חטא “פורים שלג” התוניסאי שחל בכ”ד בשבט |ונקבע בעקבות שלג כבד שגרם לנזקים גדולים. |רק בעיר היהודים הוא לא ירד. |מה חטא התוניסאי שאנחנו לא מתחפשים בו? מה חטא? |אני חושב שעליתי כאן על משהו. |משהו שיכול למגר את האנטישמיות |ולהוביל לגל פופולריות יהודית שטרם ראינו כמוה. |אני גאון! |תחשבו על זה. יותר מ-30 ימים שמצווה עלינו לשתות עד דלא ידע, |לקחת יום חופש, להתחפש לאלזה אמנו או לבוב הגבאי. |אבל יהודים כמו יהודים מפספסים תמיד את הפוטנציאל. |ממשיכים להגיע לעבודה כרגיל כאילו לא פורים מספר 17 היום. |העדיין מתפלאים הנכם שאיננו פופולריים? |הגיע הזמן להחליט שלא עוד. |תביא לי עוד צ´ייסר. |תביא לי עוד צ´ייסר. -סיימת עם צ´ייסרים. |אני לא רוצה עוד צ´ייסר. |